בניית תוכנית קריירה לחמש שנים: כך תקדמו את עצמכם בקלות

אז הנה זה קרה.

שניה אחרי שהורדתם את המדים וקפצתם על אזרחי.

התחושה של חופש מוחלט, זמישות של 100%, עולם שלם פרוס לרגליים.

מצד אחד התרגשות מטורפת.

מצד שני?

קצת… וואו.

עולם שלם?

איפה מתחילים בכלל?

יש אלף כיוונים, אינסוף אפשרויות, כולם אומרים דברים שונים.

זה יכול להיות מבלבל, בואו נודה בזה.

זו בדיוק הסיבה שהגעתם לכאן.

כדי לקבל קצת סדר בבלגן.

להבין איך הופכים את ה”עולם הפרוס לרגליים” למסלול ברור, כיפי ומקדם.

מאמר הזה הולך לצלול איתכם לתוך הדבר הכי חשוב שאתם יכולים לעשות עכשיו: לתכנן את ה-5 שנים הראשונות שלכם מחוץ למערכת.

כן, 5 שנים.

זה אולי נשמע רחוק.

אבל התקופה הזו, מיד אחרי הצבא, היא אבן פינה.

היא קובעת המון.

היא יכולה להיות תקופה של דריכה במקום או זינוק מטורף.

אנחנו הולכים לבנות כאן ביחד מפה.

מפה שתעזור לכם לנווט.

לא מפה שחייבים ללכת לפיה מילימטר אחרי מילימטר.

יותר כמו GPS שמראה את הדרך, אבל מאפשר לכם לקחת עקיפה כשצריך.

מוכנים לצאת למסע?

בואו נתחיל.

המפה הסודית ל-5 השנים שאחרי הצבא: איך להפוך חופש להצלחה

אחרי ששרדתם את המטבח, את המסעות, את השמירות ואת כל הקיטבגים שאי פעם סחבתם – הגעתם לרגע האמת.

האזרחות.

היא נראית כמו הדבר הכי נוצץ בעולם בהתחלה.

ואז מבינים שיש שם גם חשבונות לשלם, קורות חיים לכתוב, והחלטות ענק לקבל.

וזה בסדר גמור להרגיש קצת אבודים.

רוב האנשים מרגישים ככה.

העניין הוא לא להישאר אבודים לנצח.

לתקופת ה-5 שנים הראשונות יש משמעות מיוחדת.

זו תקופה של גדילה מואצת.

של בניית יסודות.

של ניסוי וטעייה (בעיקר טעייה, לפעמים).

בניית תוכנית לחמש שנים היא לא קיבוע של העתיד שלכם.

חס וחלילה.

זה פשוט כלי.

כלי שנותן לכם כיוון.

מטרה.

נקודות עצירה לבדוק איפה אתם.

ובואו נודה בזה, בלי איזשהו כיוון, קל מאוד להיסחף.

לבזבז זמן.

למצוא את עצמכם אחרי שנתיים-שלוש שואלים “רגע, מה עשיתי כל הזמן הזה?”.

אנחנו רוצים למנוע את זה.

אנחנו רוצים שתסתכלו אחורה אחרי 5 שנים ותגידו:

וואו. איזו דרך עשיתי.

בואו נפרק את זה לשלבים.

למה בכלל צריך מפה? הרי יש ווייז לחיים, לא?

אם החיים היו כמו כביש 6, בטח שלא הייתם צריכים לתכנן יותר מדי.

פשוט נכנסים, נוסעים ישר, ויוצאים איפה שצריך.

אבל החיים אחרי צבא הם יותר כמו… מפה של הודו אחרי הגשם.

יש דרכים ראשיות, שבילים צדדיים, בוץ, פתאום כביש נעלם…

מפה (או תוכנית, נקרא לזה איך שתרצו) עוזרת לכם:

• לראות את התמונה הגדולה: לא רק מה קורה עכשיו, אלא איפה אתם רוצים להיות בעוד שנה, שנתיים, חמש.
• לקבל החלטות מושכלות: כשאתם יודעים לאן אתם שואפים, קל יותר לבחור בין עבודות, בין לימודים, בין נסיעות.
• להיות פרואקטיביים: במקום לחכות שמשהו יקרה, אתם יוצרים את המציאות שלכם.
• לנהל את הכסף (והזמן!): שני המשאבים הכי יקרים אחרי צבא. תוכנית עוזרת לכם להשתמש בהם בתבונה.
• להתמודד עם שינויים: כי שינויים יקרו. מפה גמישה מאפשרת לכם להתאים את עצמכם בלי לאבד את הכיוון.

אז כן, ווייז זה נחמד לניווט ברגע נתון.

אבל כדי להגיע ליעד שבאמת רציתם להגיע אליו, אתם צריכים להבין קודם כל מה היעד הזה.

ולשם כך, צריך מפה.

שלב ראשון: נחיתת החלל והרגע שאחרי הפיצוץ הגדול (צה”ל)

אוקיי, השלב הראשון הוא הכי כיפי.

והכי מסוכן בו זמנית.

זו התקופה של ה”מותר הכל”.

נסיעות, מסיבות, לעשות סוף סוף את כל הדברים שדחיתם כי הייתם תקועים בבסיס.

זה חשוב.

מאוד חשוב.

לתת לעצמכם אוויר, לנשום, לנקות את הראש מכל מה שהיה.

אבל בתוך כל הכיף הזה, יש הזדמנות נדירה.

הזדמנות להכיר את עצמכם מחדש.

אחרי כמה שנים שבהן הייתם חלק ממערכת ענקית, אחידה ברובה.

עכשיו אתם שוב רק… אתם.

אז מה עושים בשלב ה”שוק”?

מעבר ללשרוף את כל המענק על טיול (שזה גם בסדר, חלק מהעניין), נצלו את הזמן הזה:

• לנוח, אבל באמת: לא רק להתעלף במיטה. לנוח נפשית. לעשות דברים שמרגיעים אתכם.
• לטייל (בארץ או בחו”ל): לראות עולם, להכיר תרבויות, ובעיקר לצאת מהבועה הישראלית הצה”לית. טיול גדול יכול להיות חוויה מעצבת ומלמדת על עצמכם.
• לחשוב (בלי לחץ): מה אהבתי לעשות בצבא? מה שנאתי? במה הייתי טוב? מה באמת מעניין אותי? אילו נושאים מסקרנים אותי?
• לדבר עם אנשים: חברים, משפחה, חיילים משוחררים ותיקים יותר. לשמוע סיפורים, לקבל טיפים, להבין שהם עברו את זה ושרדו.

השלב הזה הוא לא רק “לבזבז זמן עד שהחיים האמיתיים יתחילו”.

הוא חלק בלתי נפרד מבניית המפה.

הוא עוזר לכם לאסוף מידע פנימי על עצמכם.

מה אתם באמת מחפשים בפרק הבא של החיים.

שלב שני: ה-GPS לחיים – מה באמת בא לכם לעשות?

אחרי שנחתם קצת (תרתי משמע), מגיע החלק שבו מתחילים לכוון את ה-GPS.

וזה המקום להיות כנים עם עצמכם.

מאוד כנים.

זה לא הזמן להגדיר מטרות ש”אמא תהיה מבסוטה עליהן” או ש”כולם עושים אותן”.

זה הזמן להגדיר מטרות שמרגשות *אתכם*.

שגורמות לכם רעב קטן בבטן כשאאתם חושבים עליהן.

איך מגדירים חלום שלא יתנפץ אחרי חודש?

בואו נהיה פרקטיים.

כשמדברים על תוכנית ל-5 שנים, זה לא רק עבודה.

זה החיים.

חשבו על כמה תחומים מרכזיים:

• קריירה / עבודה:
  • איזה סוג עבודה מעניין אתכם? (משרד, שטח, פיזי, מחשב, יצירתי?)
  • איזה סוג תעשייה/תחום? (הייטק, חינוך, בריאות, פיננסים, אומנות, תיירות?)
  • איזו רמה? (התחלתית, מנהלת, עצמאי?)
  • איזו סביבת עבודה? (סטארטאפ מטורף, ארגון גדול ויציב, לעבוד מהבית?)
  • כמה כסף אתם רוצים להרוויח (בערך, בשלבים)?
• לימודים / פיתוח מקצועי:
  • האם אתם צריכים תואר? אם כן, באיזה תחום ואיפה?
  • האם יש קורסים מקצועיים שיכולים לקדם אתכם?
  • אילו מיומנויות הייתם רוצים לרכוש (שפות, תוכנות, מיומנויות רכות)?
  • האם מעניין אתכם ללמוד תחביב חדש ברמה מקצועית?
• פיננסים:
  • מה היעדים הכלכליים שלכם? (לחסוך לטיול גדול נוסף? לדירה? לרכב? להתחיל להשקיע?)
  • איך תנהלו את הכסף שלכם?
• אישי / חברתי:
  • איפה הייתם רוצים לגור? (עיר, קיבוץ, ליד הים, בדירה עם שותפים?)
  • מה חשוב לכם בפנאי? (ספורט, תחביבים, זמן עם חברים/משפחה?)
  • האם יש לכם יעדים אישיים (להתנדב, ללמוד שפה חדשה, לרוץ מרתון)?
• טיולים:
  • האם הטיול הגדול היה רק ההתחלה?
  • איפה עוד הייתם רוצים לבקר ב-5 השנים הקרובות?
  • איך זה משתלב עם שאר היעדים?

אל תפחדו לחלום בגדול.

גם אם זה נראה רחוק.

השלב הזה הוא שלב ה”בריינסטורמינג” של החיים שלכם.

כתבו את זה איפשהו.

ביומן, בקובץ מחשב, על פתקים שאתם מדביקים על הקיר.

לראות את זה מול העיניים הופך את זה לממשי יותר.

שלב שלישי: סלילת הכביש – הדרך מהחלום למציאות

יש לכם רשימת חלומות ויעדים.

מצוין.

עכשיו צריך להפוך אותם לתוכנית עבודה.

זה לא מרגש כמו לחשוב על החלום עצמו, אבל זה השלב שהופך אותו לאפשרי.

מה הצעד הראשון אחרי שהחלטתם מה אתם רוצים להיות כשתהיו גדולים?

הצעד הראשון הוא מחקר.

אם החלטתם שאתם רוצים להיות, נניח, מפתחי תוכנה:

• איזה סוג מפתחים? (פרונטאנד, באקאנד, מובייל, גיימינג?)
• איזה שפות תכנות רלוונטיות?
• איפה לומדים את זה? (תואר, קורס, לימוד עצמי?)
• כמה זמן לוקח ללמוד?
• מה השכר ההתחלתי בתחום?
• אילו חברות מעסיקות בתחום הזה?
• אילו מיומנויות נוספות נדרשות (עבודת צוות, פתרון בעיות)?

וזה נכון לכל תחום.

רוצים להיות מעצבי פנים? אותו תהליך.

רוצים לנהל הוסטל בחו”ל? אותן שאלות בדיוק.

אל תחסכו במחקר.

דברו עם אנשים שעובדים בתחומים האלה.

שאלו שאלות.

הבינו את הדרך.

בניית אבני דרך קטנות: איך לא ללכת לאיבוד בדרך ליעד הגדול?

יעד של 5 שנים יכול להיות מרתיע.

איך מגיעים לשם?

מפרקים אותו ליעדים קטנים יותר.

שנתיים.

שנה.

חצי שנה.

שלושה חודשים.

למשל, אם היעד הוא “להיות מפתח תוכנה בכיר בחברת הייטק בעוד 5 שנים”:

• שנה 1-2: למצוא עבודה התחלתית בתחום (או בתחום קרוב), ללמוד את היסודות, לצבור ניסיון ראשוני. אולי להתחיל לימודים רלוונטיים.
• שנה 3-4: להתקדם לתפקיד מעט יותר בכיר, ללמוד טכנולוגיות חדשות, לבנות רשת קשרים מקצועית. אולי לסיים חלק מהלימודים.
• שנה 5: להיות מוכנים לתפקיד בכיר יותר, לכוון לחברות שמעניינות אתכם, אולי להתחיל לחשוב על ניהול או התמחות ספציפית.

זה נכון גם ליעדים אחרים.

לחסוך סכום כסף X תוך 5 שנים? פרקו את זה לחסכון חודשי/שנתי.

לטייל בכל דרום אמריקה? זה יקרה בשלב Y בתוכנית, וידרוש לחסוך Z סכום כסף עד אז.

כתבו את אבני הדרך האלה.

הן נותנות תחושת התקדמות.

הן הופכות את המטרה הגדולה למשהו בר השגה.

שלב רביעי: לצאת לדרך (ולא להתחרט באמצע)

התוכנית על הנייר (או במסך) נראית מדהימה.

עכשיו צריך לצאת ולבצע אותה.

וזה השלב שבו פוגשים את המציאות.

היא לא תמיד תואמת את התוכנית.

קורות חיים לא תמיד מקבלים תשובה.

הלימודים קשים יותר ממה שחשבתם.

העבודה הראשונה לא בדיוק כמו שדמיינתם.

וזה בסדר גמור.

הכל הולך חלק? כנראה שאתם לא באמת חיים

חלק מהיופי (והקושי) של החיים אחרי צבא הוא להתמודד עם אי ודאות.

עם קשיים.

התוכנית היא העוגן שלכם.

היא מזכירה לכם לאן רציתם להגיע.

אבל הדרך לשם כמעט תמיד תהיה מפותלת ממה שציפיתם.

טיפ קטן: אל תפחדו מ”עבודות זמניות”.

עבודות מועדפות, עבודות סטודנטיאליות, כל עבודה שתעזור לכם לממן את השלבים הבאים (טיול, לימודים, חסכון) – היא לגיטימית וחשובה.

אין שום בושה לעבוד בעבודה שהיא לא “תחילת הקריירה החלומית” אם היא משרתת יעד גדול יותר.

היא חלק מהתוכנית.

היא שלב בסלילת הכביש.

שלב חמישי: הצצה במפה מחדש – האם אנחנו בדרך הנכונה?

כמו בטיול אמיתי, גם בטיול של החיים חשוב לעצור מדי פעם.

להסתכל במפה.

לבדוק איפה אתם ביחס ליעדים שהגדרתם לעצמכם.

לבדוק אם היעדים עדיין רלוונטיים.

מתי עוצרים לבדוק שהמפה עדיין רלוונטית?

אין חוקים קשיחים.

אבל נקודות טבעיות לעצירה יכולות להיות:

• אחרי שנה (סיימתם את שנת האזרחות הראשונה? וואו!).
• בסיום שלב מרכזי (סיימתם טיול גדול? התחלתם או סיימתם לימודים? התחלתם עבודה חדשה?).
• פעם בשנה, סתם ככה, בנקודת זמן קבועה (יום ההולדת שלכם? יום השחרור?).

בבדיקה הזו, שאלו את עצמכם:

• האם אני בדרך ליעדים שהגדרתי?
• האם היעדים האלה עדיין מרגשים אותי?
• האם למדתי משהו חדש על עצמי או על העולם שמשנה את הכיוון?
• האם יש מכשולים בלתי צפויים? איך אני מתמודד איתם?
• האם אני צריך לשנות את התוכנית?

שינוי תוכנית זה לא כישלון.

זה גמישות.

זה ללמוד להכיר את עצמכם ואת הדרך טוב יותר.

אולי גיליתם שהתחום שחשבתם שיעניין אתכם, בפועל פחות מדבר אליכם.

אולי פגשתם אנשים שחשפו אתכם לאפשרויות חדשות.

המפה היא כלי, לא כלא.

אל תתנו לתוכנית המקורית לכבול אתכם אם היא כבר לא מתאימה לכם.

התאימו אותה.

שפרו אותה.

בנו גרסה 2.0.

שאלות בוערות שהגיעו מהשטח (או פשוט עלו לנו בראש)

שאלה: אני לא יודע מה אני רוצה לעשות. אין לי שום חלום או כיוון ברור. התוכנית הזו לא רלוונטית לי.

תשובה:

בול ההפך! אם אתם לא יודעים, אז התוכנית שלכם לחמש שנים היא קודם כל… לגלות. השלב הראשון והשני במפה שלכם יהיו מוקדשים יותר לגילוי וחקירה. לנסות דברים שונים (עבודות זמניות בתחומים שונים, קורסים קצרים, התנדבות, לדבר עם המון אנשים). זה בסדר גמור שהיעד הראשוני הוא “למצוא את הכיוון”. הגדירו את זה כמטרה, ופרקו אותה לאבני דרך: בשלושה חודשים הקרובים אנסה עבודה בתחום X, במקביל אעשה קורס מבוא לתחום Y, ואדבר עם חמישה אנשים שעובדים בתחום Z. זו תוכנית לכל דבר ועניין, והיא סופר חשובה כדי לא להישאר תקועים ב”לא יודע”.

שאלה: האם חייבים להתחיל ללמוד תואר מיד אחרי הצבא?

תשובה:

בשום פנים ואופן לא! זו החלטה אישית שתלויה לחלוטין ביעדים שהגדרתם. יש מקצועות שדורשים תואר, ויש המון מקצועות מעולים שלא. יש אנשים שצריכים הפסקה אחרי הלימודים והצבא, ויש כאלה שמעדיפים “לגמור עם זה” ולהתחיל ללמוד ישר. לימודים זה עניין יקר ודורש מחויבות. ודאו שאתם בוחרים במסלול שמתאים ליעדים ולרצונות *שלכם*.

שאלה: כדאי לי לטוס לטיול גדול עכשיו או לחכות ולעבוד קודם?

תשובה:

שוב, אין תשובה אחת נכונה. טיול גדול הוא חוויה מדהימה שיכולה להיות חלק משמעותי משלב הגילוי העצמי והרחבת האופקים. אם יש לכם את הכסף (מענק שחרור, עבודה לפני, חסכונות) ואת הרצון – לכו על זה. הוא לא “מעכב” את החיים, הוא חלק מהם. מצד שני, אם המצב הכלכלי לוחץ או שאתם מרגישים שאתם “חייבים” להתחיל לבנות קריירה כי “מאוחר מדי”, אז אולי עבודה התחלתית ואז טיול קצר יותר או טיול תוך כדי לימודים/עבודה (אם אפשר) יהיו התוכנית הנכונה עבורכם. שקלו את היתרונות והחסרונות *עבורכם*.

שאלה: מתי הזמן הנכון להתחיל לחפש עבודה משמעותית?

תשובה:

ברגע שסיימתם את שלב הנחיתה והגדרתם לעצמכם יעדים כלשהם (גם אם הם ראשוניים). אם אתם יודעים לאיזה תחום אתם מכוונים, התחילו לחפש עבודות התחלתיות רלוונטיות. גם אם הן דורשות ניסיון שאין לכם, התחילו לעקוב, לראות מה דרוש, לבנות פרופיל לינקדאין. אם אתם עדיין בשלב הגילוי, חפשו עבודות שיאפשרו לכם ללמוד (אפילו על חשבון השכר ההתחלתי הגבוה ביותר) או עבודות שיאפשרו לכם גמישות כדי לנסות דברים אחרים במקביל. הנקודה היא לא לחכות ש”ההזדמנות המושלמת” תיפול עליכם. צרו אותה.

שאלה: מה אם אני לא מצליח למצוא עבודה או להתקבל ללימודים שרציתי?

תשובה:

קודם כל, קחו נשימה. זה קורה. זה לא אומר שאתם כישלון, זה אומר שזו המציאות עכשיו. במקום לשקוע, חיזרו לתוכנית ולמפה. אולי צריך לשנות את אבני הדרך? אולי לחפש מסלול עוקף? אם לא התקבלתם לתואר מסוים, אולי יש מסלול לימודים אחר, או קורס שמכין, או עבודה התחלתית שתיתן לכם יתרון בפעם הבאה שתנסו להתקבל? אם לא מצאתם עבודה בתחום שרציתם, אולי עבודה בתחום קרוב תפתח לכם דלתות? אל תיצמדו לתוכנית בצורה עיוורת אם היא לא עובדת. השתמשו בה כדי למצוא את הדרך האלטרנטיבית.

בסוף היום: זו רק מפה, לא חוק

אז הנה זה.

תוכנית של 5 שנים.

היא נשמעת אולי רשמית מדי.

אבל היא כאן כדי לשרת אתכם.

היא לא אמורה להיות משקולת.

היא אמורה להיות מצפן.

החיים דינמיים.

אתם תשתנו.

העולם ישתנה.

תמיד תאפשרו לעצמכם גמישות.

תמיד תאפשרו לעצמכם ללמוד, לשנות כיוון, לגלות דברים חדשים על עצמכם ועל מה שחשוב לכם.

ה-5 שנים הראשונות אחרי צבא הן תקופה מדהימה.

מלאה בהזדמנויות.

מלאה באתגרים.

עם מפה ביד, גם אם היא רק סקיצה ראשונית שמתפתחת כל הזמן,

אתם פשוט תרגישו יותר בשליטה.

יותר רגועים.

ויותר בדרך לחיים שאתם באמת רוצים לבנות לעצמכם.

אז קדימה.

התחילו לסרטט.

המסע רק התחיל.