התקמבקתם? עכשיו בואו נדבר על מה שבאמת, אבל באמת חשוב
יאללה, סיימנו. שלוש שנים (או קצת פחות, או קצת יותר) מאחורינו. החוגר נגנז איפשהו במגירה, המדים המכובסים מקופלים (או סתם זרוקים) בארון, ואנחנו כאן. בעולם האזרחי. עולם חדש, נשמע מלהיב, נכון? פתאום אפשר לישון עד מאוחר, לא צריך לרוץ למסדר בוקר, לא שואלים אותך כל שני וחמישי מה עשית בחמש השנים האחרונות או מתי היית בבית לאחרונה. פתאום הכל פתוח. יש לכם דמי פיקדון ורצון עז לכבוש את העולם. או לפחות לטייל קצת. או פשוט להבין מאיפה מתחילים את הבלאגן הזה שנקרא “חיים אזרחיים”. כי האמת? זה קצת מבלבל. אחרי מסגרת כמעט ברזל, פתאום אין מסגרת כמעט בכלל. וזה המקום שבו אתם צריכים לעצור רגע. לפני שאתם צוללים לתוך עבודה מטורפת רק כדי לחסוך לטיול, או נרשמים ללימודים רק כי כולם הולכים, או סתם מתמסטלים על הספה כי אין לכם מושג מה לעשות. רגע לפני הכל, בואו נדבר על הדבר שישפיע על כל השנים הבאות שלכם, בצבא ובאזרחות – רק שעכשיו, האחריות היא לגמרי עליכם. בואו נדבר על איזון. איזון אמיתי. כזה שיאפשר לכם גם להשיג מטרות, גם ליהנות מהדרך, ולא להישחק תוך חצי שנה כאילו חזרתם לבה”ד 12. המאמר הזה הולך לתת לכם את הכלים הכי חשובים שיש. כאלה שיעשו לכם סדר בראש וימנעו הרבה כאבי ראש, וכאבי גב, וכאבי נפש בהמשך. אל תזוזו. זה הולך להיות מעניין. ומפתיע. ויחסוך לכם המון זמן וכסף. ויאפשר לכם באמת לחיות את החלום האזרחי.
אז למה בכלל לדבר על איזון עכשיו? רק יצאנו מהצבא!
כן, אני יודע מה אתם חושבים. “איזון? עזוב אותי משטויות. עכשיו הזמן לרמוס. לחרוש. לעשות כסף. לטוס. להשתולל. יש לי מלא אנרגיה אחרי שהייתי כלוא שלוש שנים!”. נכון, יש לכם אנרגיה. וזה מצוין. אבל אנרגיה בלי כיוון, או גרוע מזה, בכיוון אחד בלבד, יכולה להיגמר מהר מאוד. בצבא אולי הייתם רגילים ל”רעל” אינסופי או מצד שני ל”ראש קטן” טוטאלי. בחוץ, שני המודלים האלה בקיצוניותם הם מתכון בטוח לכישלון בטווח הארוך. העולם האזרחי לא עובד בבינאריות הזו. הוא הרבה יותר מורכב. והוא דורש מכם להיות גם וגם. גם מחויבים ומקצועיים, גם יודעים לשים גבולות. גם עובדים קשה, גם חיים. בצבא אולי דאגו לכם לבסיס (סביר להניח), לאוכל (פחות סביר שהיה טעים), ולמסגרת (הדוקה). עכשיו? אתם אחראים להכל. לבד. ומי שלא בונה לעצמו הרגלים נכונים של איזון מההתחלה, ימצא את עצמו מהר מאוד שקוע עד הצוואר בדבר אחד (עבודה? לימודים?) ומוזנח בכל השאר (חברים? משפחה? בריאות? כיף?). והאמת? זה פשוט מבאס. להיות עשיר אבל בודד. חכם אבל מותש. מטייל אבל לחוץ מכסף. האיזון הוא המפתח לחיים אזרחיים מוצלחים ובעיקר – מאושרים.
איך נראית מלכודת ה”הכל או כלום” של המשתחררים?
זה קורה כל הזמן. חבר’ה משתחררים וקופצים למים העמוקים בלי מצנח. הנה כמה דוגמאות קלאסיות:
- מלכודת העבודה האינסופית: מוצאים עבודה שדורשת המון שעות, אולי שכר יחסית גבוה לשעה (שמירה, אבטחה, מכירות עגלות), ואז עובדים 6-7 ימים בשבוע, 12 שעות ביום. המטרה? לחסוך מהר לטיול הגדול. התוצאה? שחיקה מטורפת, ניתוק מחברים ומשפחה, הזנחת תחביבים, ופשוט תשישות שמגיעה עוד לפני שבכלל קניתם את כרטיס הטיסה. ואם הטיול נדחה? אתם נשארים עם הריקנות הזו.
- מלכודת הלימודים בלבד: נרשמים לתואר תובעני, נכנסים לזה בטירוף, לומדים ימים ולילות, ספרייה, מבחן, ספרייה. המטרה? להצליח בגדול באקדמיה. התוצאה? אין זמן לעבוד (ואז אין כסף), אין זמן לחיי חברה (כי תמיד יש מבחן או עבודה להגיש), אין זמן לתחביבים. הופכים לסטודנטים קלאסיים עם שקיות מתחת לעיניים ופחד מכישלון.
- מלכודת הטיול בלבד: טסים ישר אחרי השחרור, לפעמים בלי לחשוב יותר מדי. זה מדהים, כיף, חוויות. המטרה? לראות עולם, להירגע, לנקות את הראש. התוצאה? חוזרים אחרי חצי שנה או שנה בלי כסף, לפעמים בלי חסכונות בכלל, בלי מושג מה עושים עכשיו, ועם פער עצום מהחברים שהתחילו כבר לעבוד או ללמוד. החזרה לארץ יכולה להיות קשה ומבלבלת.
כל אחת מהאפשרויות האלה לבדה היא לא בהכרח רעה. הבעיה היא כשהיא הופכת להיות הדבר היחיד בחיים שלכם. כשהיא באה על חשבון כל הדברים האחרים שמרכיבים חיים בריאים ומאוזנים. והכי חשוב – כשהיא לא משרתת מטרה ארוכת טווח אמיתית, אלא רק כיבוי שריפות או בריחה זמנית.
שאלה: אז מה, אסור לעבוד קשה או ללמוד ברצינות או לטייל הרבה?
תשובה: ממש לא! מותר ואפילו רצוי לעשות את הדברים האלה בעוצמה וברצינות. השאלה היא האם זה הדבר היחיד שאתם עושים. האם יש לכם גם זמן לדברים אחרים? האם אתם מודעים למחיר שאתם משלמים על ההתמקדות הזו? האם זה משרת מטרה גדולה יותר שכוללת גם רווחה אישית ולא רק הישג נקודתי? האיזון הוא לא בהכרח לעשות הכל קצת, אלא לעשות את מה שחשוב לכם בצורה שמאפשרת לכם להמשיך לתפקד ולשגשג בכל התחומים.
לבנות את הפאזל האזרחי: איך לשלב הכל בחכמה?
המעבר לאזרחות הוא כמו לקבל ארגז ענק עם מלא חלקי פאזל. יש שם חלקים של עבודה, לימודים, טיולים, חברים, משפחה, תחביבים, ספורט, התנדבות, ועוד ועוד. המטרה היא לא להרכיב רק את החלק של “עבודה” בגודל ענק ולהשאיר את השאר בצד. המטרה היא להרכיב תמונה שלמה ומאוזנת, שבה כל החלקים מקבלים את המקום שלהם, גם אם חלקם קטנים יותר באותה תקופה.
שלב ראשון: להתבונן פנימה (בלי מ”פ או רס”ר!)
טוב, עכשיו ברצינות. לפני שאתם רצים להירשם לקורס פסיכומטרי או לשלוח קורות חיים ל-100 מקומות, קחו נשימה עמוקה. ותחשבו באמת: מה אתם רוצים? לא מה ההורים אומרים, לא מה החברים עושים, לא מה נחשב “מצליח”. מה באמת חשוב לכם בשלב הזה של החיים? האם אתם קודם כל חייבים לטייל כדי לנקות את הראש? האם אתם רעבים ללמוד משהו חדש ומסקרן? האם אתם רוצים לצבור ניסיון תעסוקתי ספציפי? האם הכסף הוא המטרה העיקרית כרגע? והכי חשוב – על מה אתם לא מוכנים לוותר? על שעות שינה? על זמן עם המשפחה? על אימון בחדר כושר? על מפגשים עם חברים?
השאלות האלה אולי נשמעות קצת פלצניות, אבל הן הבסיס לכל תהליך קבלת החלטות נכון. אם אתם לא יודעים מה חשוב לכם, קשה מאוד לבנות איזון. זה כמו לנסות לבנות בית בלי תוכנית אדריכלית. יכול להיות שתצליחו להרים קירות, אבל זה לא בטוח יהיה נוח או יציב.
שאלה: אני לא באמת יודע מה אני רוצה. זה נורמלי?
תשובה: לגמרי! רוב המשתחררים לא יודעים בדיוק מה הם רוצים לעשות עם החיים שלהם. אתם בני עשרים פלוס. רק סיימתם פרק משמעותי. זה טבעי וזה בסדר גמור להיות בחיפוש. המטרה של ההתבוננות הפנימית היא לא למצוא את הייעוד שלכם לכל החיים, אלא להבין מה נכון לכם עכשיו, בשלב הזה. מה ייתן לכם אנרגיה? מה יגרום לכם לקום בבוקר עם חיוך (או לפחות בלי רצון לירות במי שהעיר אתכם)? התשובות יכולות להשתנות כל כמה חודשים, וזה גם בסדר!
שלב שני: תכנון (בלי שידורי קשר או שרשרת חיול!)
אחרי שהבנתם קצת יותר טוב מה חשוב לכם, הגיע זמן לתכנן. ולא, זה לא חייב להיות תכנון אופרטיבי רב-שנתי עם טבלאות אקסל מטורפות. זה יכול להיות תכנון גמיש. למשל:
- הגדירו יעדים ריאליים: מה אתם רוצים להשיג בשנה הקרובה? לחסוך סכום מסוים? להתקבל לחוג מסוים? לסיים טיול? ללמוד שפה חדשה? הגדירו 2-3 יעדים מרכזיים, לא יותר מדי, כדי לא להתפזר.
- בנו סדר יום גמיש: גם אם אתם עובדים במשרה מלאה, נסו להכניס דברים נוספים לשבוע שלכם. שעת ספורט קבועה? ערב אחד עם חברים? יום אחד לסידורים אישיים? נסו לחשוב על השבוע שלכם כעל פאזל, שבו אתם משבצים את החלקים השונים.
- אל תפחדו משינויים: התכנון הוא רק מפה. המציאות יכולה להשתנות. יכול להיות שתתחילו עבודה ותגלו שהיא לא מתאימה. יכול להיות שתכננתם לטוס ופתאום בא לכם ללמוד. זה בסדר גמור לשנות מסלול. הגמישות היא המפתח.
שלב שלישי: לבחור עבודה חכמה (לא רק כי “עושים שם כסף טוב”)
עבודה היא בדרך כלל החלק המרכזי בחיים האזרחיים אחרי השחרור. אבל בחירת העבודה הראשונה שלכם יכולה להשפיע מאוד על האיזון שלכם. אל תבחרו עבודה רק לפי השכר לשעה. חשבו גם על הדברים הבאים:
- שעות עבודה: האם הן גמישות? האם יש לכם שליטה עליהן? עבודה שדורשת 12 שעות ביום, 6 ימים בשבוע, תשאיר לכם מעט מאוד זמן ואנרגיה לדברים אחרים. לפעמים עדיף להרוויח קצת פחות אבל שיהיה לכם זמן לנשום.
- אופי העבודה: האם היא פיזית מאוד ומתישה? האם היא מנטלית ומעייפת? האם יש בה אלמנט של למידה והתפתחות? עבודה שגם קצת מעניינת אתכם או מלמדת אתכם משהו חדש, יכולה להיות הרבה יותר מספקת מעבודה רובוטית שרק שוחקת אתכם.
- התאמה לתוכניות עתידיות: האם העבודה הזו מאפשרת לכם לחסוך מספיק לטיול? האם היא משאירה לכם מספיק זמן פנוי ללמוד לפסיכומטרי או לשפר בגרויות? האם היא נותנת לכם ניסיון רלוונטי אם אתם יודעים בערך מה תרצו לעשות בהמשך?
- הסביבה האנושית: אתם הולכים לבלות הרבה שעות בעבודה. האם האנשים שם נחמדים? האם יש אווירה טובה? זה נשמע שולי, אבל זה משפיע מאוד על רמת השחיקה שלכם ועל הכיף שלכם בעבודה.
בחירת עבודה “מאוזנת” בהתחלה יכולה למנוע הרבה תסכול ושחיקה בהמשך. זה לא אומר שאי אפשר לעבוד קשה לתקופה מוגבלת עם מטרה ברורה, אבל שימו לב שהמחיר שאתם משלמים על זה לא גבוה מדי.
שאלה: כל העבודות למשתחררים נשמעות שוחקות. אין אופציות אחרות?
תשובה: יש ויש! נכון, הרבה עבודות “קלאסיות” למשתחררים דורשות שעות ארוכות. אבל העולם השתנה. יש היום הרבה יותר אופציות גמישות: עבודות מהבית, עבודות בסביבה משרדית שפחות שוחקת פיזית, עבודות עם משמרות גמישות. אל תתקבעו רק על מה שכולם עושים. חפשו קצת יותר לעומק. וגם בתוך עבודה שוחקת, תמיד אפשר לנסות למצוא דרכים ליצור לעצמכם איזון קטן. למשל, לקבוע שבערב מסוים אתם לא עובדים גם אם יש אופציה. או לשריין את יום שישי לחברים ומשפחה בלי קשר לכמה אתם עייפים.
שלב רביעי: ללמוד בחוכמה (ולא למות מהכנה לפסיכומטרי)
לימודים, בין אם לפסיכומטרי, השלמת בגרויות, או תואר ראשון, הם עוד חלק משמעותי בתקופה הזו. גם כאן, המפתח הוא איזון.
- פסיכומטרי ובגרויות: הקורסים האלה אינטנסיביים, אבל הם לזמן מוגבל. חשוב לתת להם את הפוקוס הנדרש, אבל לא לוותר על כל החיים. קבעו לכם שעות לימוד קבועות, אבל גם שעות קבועות למנוחה, לספורט, ולחברים. תשישות מנטלית שנגרמת מלימודים אינסופיים פוגעת ביעילות הלימוד הרבה יותר ממה שאתם חושבים.
- תואר ראשון: לימודים אקדמיים הם מרתון, לא ספרינט. חשוב לבנות שגרת לימודים שמצד אחד מאפשרת לכם להצליח, ומצד שני לא גורמת לכם לשנוא את החיים. בדקו אופציות לשלב עבודה במשרה חלקית (רלוונטית לתחום הלימוד או גמישה מבחינת שעות), הצטרפו לפעילויות חברתיות באוניברסיטה/מכללה, הקדישו זמן לפיתוח קשרים עם מרצים וסטודנטים אחרים. לא ללמוד 24/7 זה לא סימן לחוסר רצינות, זה סימן לחוכמה וראייה ארוכת טווח.
שאלה: איך אני אמור גם לעבוד וגם ללמוד? זה נשמע בלתי אפשרי.
תשובה: זה לא קל, זה בטוח. אבל זה אפשרי, ואפילו מומלץ ברוב המקרים. עבודה תוך כדי לימודים לא רק מספקת הכנסה, אלא גם מחברת אתכם למציאות האזרחית, נותנת לכם ניסיון (גם אם זה רק שירות לקוחות בקפיטריה), ולפעמים אפילו עוזרת לכם להבין מה מעניין אתכם ומה לא. הסוד הוא בתכנון ובהגדרת סדרי עדיפויות. אולי בשנים הראשונות של התואר תעבדו פחות, ובהמשך יותר. אולי תמצאו עבודה שקשורה לתחום הלימודים ו”השעות” בה נחשבות גם כניסיון. אל תנסו לעשות הכל בבת אחת. התחילו בקטן ובנו את זה בהדרגה.
שלב חמישי: הטיול הגדול – אקזיט או בריחה?
הטיול הגדול אחרי הצבא הוא מיתוס. כמעט כולם מדברים עליו, רבים עושים אותו. וזה מדהים. אבל חשוב להבין את המטרה שלו. האם זה באמת אקזיט מדהים אחרי תקופה אינטנסיבית? או שזה סוג של בריחה מההתמודדות עם האזרחות? כשהוא חלק מתוכנית כוללת של איזון – עבודה לפניו לחיסכון, מחשבה על מה עושים אחריו – הוא יכול להיות חוויה מעצבת ומדהימה. כשהוא בריחה מכל דבר אחר, החזרה ממנו יכולה להיות קשה ומפחידה.
- תכנון הטיול: גם טיול צריך לתכנן. כמה זמן? כמה כסף? מה המטרה שלכם מהטיול (לנקות את הראש, לראות נופים, לפגוש אנשים, לחפש את עצמכם)? תכנון נכון יאפשר לכם ליהנות מהטיול בלי להיות בלחץ כלכלי או מנטלי.
- החזרה לארץ: החזרה היא חלק מהעניין. אל תחכו לחודש האחרון בטיול כדי להתחיל לחשוב מה עושים כשחוזרים. היו בקשר עם חברים ומשפחה בארץ, עקבו אחרי הנעשה (אולי דרך אתרים כמו זה?), תתחילו לחשוב על העבודה או הלימודים הבאים. נחיתה רכה תאפשר לכם להשתלב מחדש באזרחות בצורה חלקה יותר.
שאלה: לטוס ישר אחרי הצבא או לעבוד קודם? מה עדיף?
תשובה: אין תשובה אחת נכונה. זה תלוי בכם וביעדים שלכם. אם אתם מרגישים שאתם חייבים קודם כל אוויר וניתוק מוחלט מהמסגרת הצבאית, אולי לטוס ישר זה הפתרון. אבל קחו בחשבון את הצורך לחסוך כסף (אולי תוך כדי עבודה קצרה ואינטנסיבית לפני הטיול, או תוך כדי עבודה במהלכו) ואת הקושי של החזרה לארץ בלי חסכונות משמעותיים ועם פער מהחברים. אם אתם יותר ממוקדים במטרות כלכליות או לימודיות, אולי עדיף לעבוד ולחסוך או להתחיל ללמוד, ולטייל אחר כך או לשלב טיולים קצרים תוך כדי. חשוב לבחור את המסלול שמרגיש נכון לכם, ולא רק כי “כולם” עושים ככה.
איזון זה לא רק עבודה ולימודים: החיים עצמם!
בתוך כל הריצה הזו אחרי כסף, השכלה, או חוויות בחו”ל, הכי קל לשכוח את הדברים הבסיסיים שמרכיבים חיים בריאים ומאוזנים. הדברים שגורמים לנו להרגיש טוב באמת. אלה החלקים של הפאזל שצריך ממש להתאמץ כדי להכניס אותם לתמונה.
אל תוותרו על החברים והמשפחה (הם היו שם לפני הצבא, ויישארו אחרי)
קשרים חברתיים ומשפחתיים הם עוגן משמעותי בתקופת המעבר. גם אם אתם עובדים קשה או לומדים לא מעט, הקדישו זמן לאנשים שחשובים לכם. פגישה לשעת קפה, שיחת טלפון בסוף יום, ארוחת ערב משפחתית. זה נשמע מובן מאליו, אבל כשהחיים מתחילים להיות עמוסים, אלה הדברים הראשונים שנופלים. שמרו על הקשרים האלה. הם קריטיים לתמיכה נפשית ולאושר הכללי שלכם.
תחביבים וזמן אישי (לא רק שינה!)
בצבא כנראה לא היה לכם הרבה זמן לתחביבים. עכשיו יש! חזרתם לרכב על אופניים? לנגן בגיטרה? לצייר? לקרוא ספרים? אל תוותרו על זה. תחביבים הם לא בזבוז זמן. הם טעינת מצברים לנפש. הם מאפשרים לכם להירגע, לעשות משהו שאתם אוהבים, ולפעמים אפילו לפגוש אנשים חדשים. גם סתם זמן אישי, שבו אתם לא עושים כלום מוגדר אלא פשוט “מסתלבטים” או חושבים, הוא חשוב. תנו לעצמכם את המרחב הזה.
שאלה: אבל אין לי זמן לכלום! בין עבודה ללימודים אני בקושי נושם.
תשובה: אם אתם מרגישים ככה, זה סימן אזהרה חמור. זה אומר שהאיזון שלכם שבור לגמרי. אולי אתם עובדים יותר מדי? אולי הלימודים תובעניים מדי בשלב הזה? אולי אתם פשוט לא מנהלים את הזמן שלכם נכון? חייבים למצוא את הזמן לדברים האלה. גם אם זה רק שעה ביום או ערב אחד בשבוע. אם אין לכם זמן לעצמכם, אתם בדרך הבטוחה לשחיקה ובעיקר לחיים לא מספקים. תתחילו בצעדים קטנים. קבעו פגישה קבועה אחת בשבוע עם חבר. רשמו ביומן שעה לספורט. התייחסו לזמן הזה כאילו זו פגישת עבודה חשובה – ואל תבטלו אותה.
כסף, כסף, כסף: איך הוא משתלב באיזון?
כן, אני יודע. אחת המטרות המרכזיות של העבודה הראשונה היא לעשות כסף. לטיול, ללימודים, לדירה, סתם כדי שיהיה. כסף חשוב. הוא מאפשר לכם להגשים מטרות, להתנייד, לחיות בכבוד. אבל גם כאן, צריך איזון. המרדף אחרי כסף בכל מחיר יכול לעלות לכם בבריאות, בקשרים, ופשוט באושר שלכם.
תקציב: חבר ולא אויב
בצבא לא באמת הייתם צריכים לנהל תקציב. קיבלתם משכורת, הוצאתם קצת על שטויות בשק”ם, וזהו. בחוץ, החיים יקרים. דירה, אוכל, חשבונות, דלק, בילויים. ניהול תקציב הוא לא עניין של עשירים בלבד. הוא כלי שמאפשר לכם לשלוט בכסף שלכם, במקום שהכסף ישלוט בכם. תדעו כמה אתם מכניסים, כמה אתם מוציאים, ועל מה. זה יאפשר לכם לדעת אם אתם בדרך הנכונה לחסוך לטיול או ללימודים, וגם ימנע הוצאות מיותרות שפוגעות באיזון שלכם.
שאלה: אני שונא להתעסק עם כסף ותקציבים. זה מסובך מדי.
תשובה: זה נשמע מסובך, אבל זה הרבה יותר פשוט ממה שזה נראה. יש היום אפליקציות מעולות לניהול תקציב, הרבה מאוד מידע באינטרנט (באתר הזה!), ופשוט תתחילו בקטן. עקבו אחרי ההוצאות שלכם במשך חודש אחד. רק לראות לאן הכסף שלכם הולך יכול להיות מאוד מאיר עיניים. אחרי זה, נסו להגדיר סכומים שתרצו לחסוך כל חודש, ולראות איפה אפשר לקצץ קצת בלי לפגוע באיכות החיים שלכם יותר מדי. זה לא עניין של להיות קמצן, זה עניין של להיות מודע ואחראי.
איזון ארוך טווח: זה רק מתחיל עכשיו
האיזון שאתם בונים עכשיו, בתקופה הראשונה אחרי הצבא, הוא הבסיס לחיים שלכם בהמשך. ההרגלים שתרכשו עכשיו – היכולת לשלב עבודה עם חיים אישיים, ניהול כסף, הקדשת זמן לתחביבים ולמשפחה – ישרתו אתכם גם כשיהיה לכם תואר, קריירה, משפחה משלכם. זה לא משהו נקודתי. זה סגנון חיים. והחדשות הטובות? אתם בשלב הכי טוב לבנות את ההרגלים האלה. אתם צעירים, יחסית גמישים (אולי בלי מחויבויות גדולות מדי כמו משפחה או משכנתא), ויש לכם הזדמנות לבנות את החיים שלכם מהיסוד בצורה שבאמת תשרת אתכם.
אל תפחדו להתנסות. לנסות עבודות שונות, להתחיל ללמוד משהו, לטייל, לחזור הביתה. כל התנסות כזו מלמדת אתכם משהו על עצמכם ועל מה שעובד בשבילכם. המטרה היא לא למצוא את “הנוסחה המושלמת” לאיזון. כזו לא קיימת. המטרה היא למצוא את האיזון שמתאים לכם, עכשיו, בשלב הזה של החיים, ושהוא מספיק גמיש כדי להשתנות ככל שהחיים שלכם ישתנו.
לסיכום: החיים האזרחיים הם לא בה”ד, הם גן שעשועים (עם כמה מלכודות)
יציאה לאזרחות היא תקופה מדהימה. מלאה באפשרויות, חופש, ופוטנציאל עצום. אבל היא גם תקופה מאתגרת, שדורשת מכם לקבל החלטות ולהיות אחראים על עצמכם. המפתח לניצול מקסימלי של התקופה הזו ולבניית עתיד טוב יותר הוא איזון. איזון בין עבודה לחיים, בין יעדים ארוכי טווח להנאה מהרגע, בין מחויבויות לזמן פנוי. אל תפחדו לעצור ולשאול את עצמכם מה באמת חשוב לכם. אל תתפתו לרוץ רק לכיוון אחד כי זה נראה “הדבר הנכון לעשות”. בנו לעצמכם תמונה רחבה של החיים שאתם רוצים לחיות, והתחילו לבנות אותה, חלק אחרי חלק, בפאזל המדהים הזה שנקרא החיים האזרחיים. זה לגמרי בידיים שלכם. ועם קצת תכנון, מודעות, והרבה אומץ לעשות את מה שנכון לכם – אתם הולכים לעשות את זה בגדול. בהצלחה!