אז זהו. נגמר.
הרס”ר כבר לא צועק בבוקר.
המדים המצ’וקמקים מקופלים עמוק בארון, או אולי אפילו נתרמו (כל הכבוד!).
ועכשיו?
אתם פתאום בחוץ.
עולם חדש, עם חוקים אחרים לגמרי.
מצד אחד – חופש מטורף! סוף סוף אפשר לעשות מה שבא לכם.
מצד שני – רגע. מה בדיוק בא לכם לעשות?
השאלה הזו יכולה להיות קצת מבהילה.
זה רגע מלא באפשרויות.
וגם בקצת חשש.
אולי אפילו הרבה חשש, אם להיות לגמרי כנים.
איך מתמודדים עם כל זה? איך עוברים מהסדר והמשמעת של הצבא לבלגן המבורדק והמבריק של האזרחות?
התשובה, חברים וחברות, מתחילה מבפנים.
מבטחון עצמי.
לא סתם בטחון עצמי בסגנון “אני אשרוף את העולם”, אלא בטחון עצמי מקצועי.
הידיעה הזו שאתם שווים, שיש לכם מה להציע, שאתם יכולים להצליח בכל מה שתבחרו לעשות.
גם אם כרגע אתם לא בטוחים מה בדיוק אתם רוצים לבחור.
זה המפתח.
וכאן, בדיוק כאן, הולכים לצלול פנימה.
לגלות את העוצמות שכבר קיימות בכם.
לראות איך לבנות את הביטחון הזה צעד אחר צעד.
בלי קיצורי דרך, אבל עם הרבה אופטימיות וכלים פרקטיים.
בואו נתחיל.
מה קורה כשהקשר האחרון שלכם לעולם האמיתי היה הדואר?
כן כן, זה קורה לכולם.
הייתם בתוך בועה.
טובה, רעה, שניהם ביחד – זה כבר סיפור אחר.
אבל הייתם שם.
משימות, פקודות, שרשרת פיקוד ברורה (לרוב).
פתאום אתם בחוץ, ופתאום אתם… העצמאיים האחראים לעצמם.
וזה מרגיש מוזר.
השינוי הזה הוא מטורף.
ממעבר מובנה לחיים שאתם בונים מאפס.
איך מתרגמים את מי שהייתם בצבא למי שתהיו באזרחות?
הכישורים שצברתם, האחריות שלקחתם, האנשים שהובלתם, הלחצים שהתמודדתם איתם.
כל הדברים האלה לא נעלמים ברגע שאתם מחזירים את הציוד.
הם רק משנים צורה.
הם שם, מחכים שתזהו אותם ותשתמשו בהם.
הבטחון העצמי המקצועי שלכם מתבסס בדיוק על זה – על ההכרה במה שיש לכם, ועל היכולת לבנות עליו.
“פקודת מטכ”ל”? יותר כמו “איך לגלות מה לעשות לעזאזל עכשיו”?
בצבא, היה לכם פק”ל.
אולי פק”ל מטבחון מעצבן, אולי פק”ל משימות קשוח.
באזרחות?
הפק”ל היחיד שיש לכם זה הפק”ל הקבוע של החרדות הקיומיות הקלות, שמתחלף עם הפק”ל של ההתרגשות והאפשרויות.
מגניב, נכון?
אז זהו, שלא תמיד.
המעבר הזה מחייב הסתגלות.
ולא תמיד מרגיש שיש לכם את הכלים.
הרי מי הכין אתכם לכתוב קורות חיים?
מי לימד אתכם איך להתראיין בחברה אזרחית, ולא לתאר את התפקיד שלכם במונחים שרק גולנצ’יקים מבינים?
איך בוחרים מסלול לימודים מתוך אינסוף אפשרויות?
איך בכלל מתחילים לחפש עבודה כשהניסיון התעסוקתי היחיד שלכם הוא “פיקוד על צוות לוגיסטי” או “אחראי תשתיות תקשורת במחנה דרומי נידח”?
כל השאלות האלה לגיטימיות לגמרי.
והן עלולות לכרסם בבטחון העצמי.
המפתח הוא להבין שכולם, אבל כ-ו-ל-ם, עברו את זה.
ואפשר לבנות את הביטחון הזה בצורה שיטתית.
לבנות את המצודה המקצועית שלך: 7 צעדים שהם לא פקודה (אבל כדאי לעקוב)
בניית בטחון עצמי מקצועי זה לא משהו שקורה בן לילה.
זה תהליך.
תהליך שדורש עבודה, התמדה, ובעיקר – הכרה במי שאתם ומה אתם יכולים להיות.
קחו נשימה עמוקה.
קבלו 7 צעדים, שהם בעצם כמו מפת דרכים קטנה.
הם יעזרו לכם למצוא את הבטחון הזה, להצמיח אותו, ולשחרר אותו לעולם האזרחי.
צעד #1: לזהות את הכוחות הנסתרים – תרגום מצה”לית לאזרחית
בצבא צברתם המון. באמת המון.
רק שקראו לזה בשמות אחרים.
“ניהול לו”ז תחת לחץ” זה בעצם… ניהול לו”ז תחת לחץ! רק עכשיו קוראים לזה “ניהול פרויקטים” או “עמידה ב100% בלוחות זמנים”.
“פיקוד על אנשים” זה מנהיגות, ניהול צוות, הנעת עובדים.
“אחריות על ציוד בשווי מיליונים” זה ניהול מלאי, ניהול תקציב, אחריות.
“עבודה מסביב לשעון במצבי קיצון” זו יכולת עמידה בלחץ, גמישות, יכולת הסתגלות.
הרשימה הזו פשוט אינסופית.
הבטחון העצמי המקצועי מתחיל בהכרה בערך של הניסיון הצבאי שלכם.
- איך עושים את זה בפועל? קחו דף ועט (או מסמך וורד, לא נתקטנן). תתחילו לרשום את כל התפקידים שעשיתם בצבא. ליד כל תפקיד, תרשמו את המשימות העיקריות. עכשיו, תחשבו – איזה כישורים אזרחיים נדרשו לכם כדי לבצע את המשימות האלה? תשתמשו במילים כמו: ניהול, ארגון, תכנון, בקרה, מנהיגות, תקשורת בינאישית, פתרון בעיות, קבלת החלטות, עבודת צוות, אחריות, יוזמה, למידה מהירה, יצירתיות. אל תהיו צנועים.
- דוגמאות שיאירו את הדרך: אם היית אחראי מחסן, אתה לא רק “סידרת דברים”. ניהלת מלאי, עשית ספירות, עבדת מול גורמים שונים (אפסנאות, מפקדים), פתרת בעיות לוגיסטיות. אם היית מפקדת כיתה, הובלת אנשים, חנכת, קיבלת אחריות על חיים של אחרים (לא פחות!), עמדת מול קשיים ודאגת לפתרונות. הכל רלוונטי!
צעד #2: הגיע זמן למסעות גילוי (ולא רק בהודו או דרום אמריקה)
אז זיהיתם את הכוחות. מה עכשיו?
עכשיו צריך להבין איפה בעולם האזרחי הכוחות האלה פוגשים את מה שמעניין אתכם.
זה השלב של סקרנות.
אל תתביישו לשאול שאלות.
לדבר עם אנשים.
לבדוק אופציות שונות.
הבטחון העצמי המקצועי גדל ככל שאתם מרגישים שאתם מבינים יותר את העולם שמחוץ לצבא.
- איך עושים את זה בפועל? תתחילו לדבר. עם חברים ששוחררו לפניכם, עם בני משפחה, עם מכרים. תשאלו אותם על העבודה שלהם, על הלימודים שלהם. מה הם עושים? מה הם אוהבים? מה קשה? תכנסו לכנסים ואירועים פתוחים (אפילו אונליין). תשתמשו ברשתות חברתיות מקצועיות (כן, יש דבר כזה!). תשלחו הודעות לאנשים שעוסקים בתחומים שמעניינים אתכם ותבקשו לשמוע מהם קצת. רוב האנשים ישמחו לחלוק מניסיונם.
- אל תצפו לגלות הכל בשיחה אחת: המטרה היא לקבל טעימות. להבין את האפשרויות. להרחיב את האופקים. כל שיחה כזו, כל אינפורמציה קטנה, בונה עוד לבנה בבטחון העצמי שלכם כי אתם מבינים יותר טוב את המגרש האזרחי.
צעד #3: ללמוד את שפת השוק – כי אף אחד לא יבין מה זה “קצין הובלה”
כמו שציינתי קודם, בצבא מדברים בשפה משלהם.
באזרחות, השפה אחרת לגמרי.
כדי להצליח “לשווק” את עצמכם (מילה קצת מלחיצה, אני יודע, אבל תזרמו), אתם צריכים לדבר בשפה שמבינים.
זה לא אומר לשנות את מי שאתם, אלא פשוט לתרגם את הכישורים והניסיון שלכם למונחים רלוונטיים.
- איך עושים את זה בפועל? הסעיף הראשון על זיהוי הכוחות הוא בסיס מעולה. עכשיו צריך לעשות את הטרנספורמציה. קראו מודעות דרושים בתחומים שמעניינים אתכם. שימו לב למילים שחוזרות על עצמן. איך מתארים את הדרישות לתפקיד? איך מתארים את האחריות? זה יעזור לכם להבין אילו מילים להכניס לקורות החיים שלכם ואיך לתאר את הניסיון הצבאי בצורה שתדבר למגייסים אזרחיים.
- תרגום מילולי לא עובד: אל תכתבו שאתם “אחראים על עונשי משמעת”. תכתבו שאתם “מנהלים תהליכי משאבי אנוש ראשוניים”. (אוקיי, אולי לא בדיוק, אבל הבנתם את הרעיון). תחשבו על התוצאה של הפעולות שלכם. במקום “הובלתי חיילים ממקום למקום”, תכתבו “אחריות על תנועת כוח אדם ומשאבים, עמידה בלוחות זמנים וניהול סיכונים”. זה נשמע הרבה יותר מקצועי, וזה בדיוק מה שעשיתם!
- השקעה קטנה, תמורה גדולה: הבנה של שפת השוק תיתן לכם המון בטחון כשאתם כותבים קורות חיים, מתראיינים, או אפילו סתם מדברים עם אנשים על מה אתם מחפשים. פתאום אתם מרגישים שאתם חלק מהשיחה.
צעד #4: לבנות את הסיפור שלך – כי קורות חיים זה לא רק רשימת מכולת
קורות חיים ופרופיל לינקדאין (כן, כדאי לפתוח!) הם כרטיסי הביקור המקצועיים שלכם.
הם לא סתם רשימה כרונולוגית של איפה הייתם.
הם הסיפור שלכם.
סיפור שמראה מי אתם, מה עשיתם, ובעיקר – מה אתם יכולים לעשות עבור המעסיק הבא שלכם או בתפקיד שתבחרו.
בטחון עצמי מקצועי משתקף ביכולת שלכם להציג את עצמכם בצורה ברורה, קוהרנטית ומעניינת.
- איך עושים את זה בפועל?
- קורות חיים: תשתמשו בתרגום שעשיתם בצעד הקודם. תתמקדו בהישגים, לא רק במשימות. במקום “הייתי אחראי על ציוד”, כתבו “חסכון של X שקלים בשנה באמצעות ניהול מלאי יעיל” (אם זה קרוב לאמת, כמובן). השתמשו בפעלים חזקים. תדגישו את הכישורים הרכים (הערכים) שרכשתם – מנהיגות, עבודת צוות, אחריות, יכולת לפתור בעיות. אלו כישורים שמחפשים בכל מקום.
- לינקדאין: זה המקום לבנות נוכחות מקצועית. תתחברו לאנשים בתחומים שמעניינים אתכם. תעקבו אחרי חברות. תשתפו תוכן (אפילו אם זה רק לשים לייק או להגיב על פוסט של מישהו אחר). לינקדאין זה לא פייסבוק, אבל זה גם לא המקום להיות קפוא ומפוחד. תציגו את עצמכם ואת השאיפות שלכם.
- ראיונות: תתאמנו! תספרו את הסיפור שלכם בקול רם. לחבר, לבן משפחה, למראה. תהיו מוכנים לספר על תפקידים, על אתגרים, על הצלחות וגם על כישלונות (ומה למדתם מהם). הכנה מורידה פלאים את מפלס הלחץ ומגדילה את הבטחון.
- האמת, אבל משודרגת: אל תמציאו דברים, אבל אל תפחדו “לשווק” את עצמכם. אתם לא “רק חייל משוחרר”. אתם בוגרי מערכת קשוחה ומאתגרת, עם ניסיון חיים וכישורים שמעט מאוד אנשים בגילכם מחזיקים בהם. תראו את זה!
צעד #5: לא לפחד להיכשל – כי גם בצבא לא הכל הלך חלק, נכון?
אף אחד לא מצליח בכל פעם.
זה נכון בטירונות, בקורס קצינים, וגם בחיים האזרחיים.
אתם תשלחו קורות חיים ולא תקבלו תשובה.
אתם תתראיינו ולא תעברו.
אתם תתחילו מסלול לימודים ותגלו שזה לא מה שחשבתם.
וזה בסדר גמור.
הכישלונות האלה הם לא עדות לחוסר ערך או חוסר יכולת.
הם פשוט חלק מהמסע.
הבטחון העצמי המקצועי האמיתי לא מגיע מזה שאף פעם לא נכשלים, אלא מהיכולת לקום אחרי נפילה, ללמוד מהטעות, ולהמשיך הלאה.
וואלה, אתם התמודדתם עם מצבים הרבה יותר קשים בצבא, אז לא תיקחו דחייה אחת או שתיים באיזה ראיון בקלות? יאללה.
- איך עושים את זה בפועל? תאמצו גישה של למידה. כל דחייה, כל קושי, הוא הזדמנות ללמוד משהו. לשאול “למה לא עבד?” במקום “אני כישלון!”. תהיו עדינים עם עצמכם. תזכרו את ההצלחות שלכם מהעבר (כן, גם ההצלחות הצבאיות!). ותמיד תזכרו את המטרה שלכם. הקושי הוא זמני, המסע הוא ארוך.
- עמידות (Resilience): המילה הזו חמה עכשיו, ובצדק. וזה משהו שתרגלתם עד השלב בצבא. היכולת להתמודד עם קשיים, לחץ, שינויים, ולהישאר על הרגליים. זה אחד הכישורים הכי חשובים בשוק העבודה. תזכרו כמה עמידים אתם, ותשתמשו בזה.
צעד #6: להקיף את עצמך באנשים הנכונים – כי לבד קשה לרוץ מרתון (וגם למצוא עבודה)
אחרי השחרור, לפעמים מרגישים קצת לבד.
המסגרת שהייתה לכם נעלמה.
פתאום כל אחד הולך לדרכו.
זה טבעי לחלוטין.
אבל זה בדיוק הזמן לחפש מסגרות חדשות ואנשים שיכולים לתמוך בכם.
הבטחון העצמי המקצועי מושפע מאוד מהסביבה שלכם.
אנשים שיאמינו בכם, שיתנו לכם עצה טובה, שיכירו לכם אנשים אחרים – זה שווה זהב.
- איך עושים את זה בפועל?
- הישענו על הרשת הקיימת: חברים מהצבא שגם הם משתחררים, חברים ותיקים, משפחה. דברו איתם על מה שעובר עליכם. תתייעצו.
- הרחיבו את הרשת: זה הזמן לחזור לקשר עם חברים מהתיכון, מפעילויות אחרות. להכיר אנשים חדשים דרך פעילויות שמעניינות אתכם (ספורט, תחביבים, התנדבות). כל קשר יכול לפתוח דלת.
- חפשו מנטורים: אולי מישהו שאתם מכירים בתחום שמעניין אתכם ומוכן להקדיש לכם קצת זמן לעצה. יש גם תוכניות מנטורינג לחיילים משוחררים (חפשו!).
- קבוצות תמיכה (לא חייב פורמלי): חברים שגם מחפשים עבודה או לומדים יכולים להיות קבוצת תמיכה נהדרת. אפשר לשתף קשיים, לחגוג הצלחות קטנות, ולהרגיש שאתם לא לבד בסיפור הזה.
- אף אחד לא אי בודד: גם החייל הכי קשוח זקוק לתמיכה. בקשת עזרה או עצה זו לא חולשה, אלא עוצמה. זה מראה שאתם יודעים מתי כדאי להיעזר באחרים. וזה בונה בטחון.
צעד #7: לחגוג ניצחונות קטנים – כי גם “לא התייאשתי היום” זה ניצחון
במסע לבניית בטחון עצמי מקצועי, קל לפעמים להתמקד רק בפערים – מה עוד אין לי, מה עוד אני לא יודע, כמה עוד אני צריך לעשות.
זה מתכון בטוח לשחיקה וירידה בבטחון.
המפתח הוא לדעת להכיר בניצחונות.
הקטנים, היומיומיים.
אלו שבונים לאט לאט את תחושת המסוגלות.
- איך עושים את זה בפועל?
- שלחתם קורות חיים? ניצחון קטן!
- דיברתם עם מישהו על אפשרויות תעסוקה? ניצחון קטן!
- קראתם על מסלול לימודים שמעניין אתכם? ניצחון קטן!
- לא ביליתם את כל היום בבהייה בתקרה (למרות שגם זה מותר לפעמים!)? ניצחון קטן!
- הלכתם לראיון (גם אם לא עברתם)? ניצחון ענק!
- תודת ניצחונות: תקדישו רגע בסוף כל יום או שבוע לחשוב על 2-3 דברים קטנים שהצלחתם לעשות בכיוון של בניית העתיד המקצועי שלכם. תרשמו אותם. תודו לעצמכם עליהם. זה בונה תחושה של התקדמות ומומנטום, וזה הדלק לבטחון העצמי.
מה קורה אם זה עדיין מרגיש כמו מסע כומתה?
הכל טוב.
לפעמים, גם עם כל הכלים בעולם, זה עדיין מרגיש קשה.
יש רגעים של ייאוש, של ספק עצמי, של עייפות.
זה אנושי לחלוטין.
הבטחון העצמי הוא לא קו ישר שעולה כל הזמן.
הוא עולה, יורד קצת, עולה שוב.
חשוב לזכור שאתם לא לבד בזה.
אם הקושי גדול מדי, אם אתם מרגישים שאתם שוקעים – אל תתביישו לבקש עזרה מקצועית.
יועצים, מאמנים, מטפלים – יש אנשים שהוכשרו בדיוק בשביל לעזור לכם לעבור תקופות כאלה.
הכוח האמיתי זה לדעת מתי צריך להישען על אחרים.
שאלות בוערות מהשטח (כי אתם בטח שואלים את עצמכם עכשיו…)
אז אחרי כל הדיבורים האלה, בטח יש לכם כמה שאלות תקועות בראש.
אספנו כמה מהשאלות הכי נפוצות של חיילים משוחררים לגבי בטחון עצמי והצעדים הראשונים באזרחות.
קבלו תשובות ישר ולעניין.
שאלה 1: אני מרגיש שאין לי ניסיון אזרחי רלוונטי. איך בונים בטחון לחיפוש עבודה ככה?
תשובה 1: זו בדיוק הנקודה! הניסיון הצבאי שלכם *הוא* רלוונטי. השתמשו בצעד 1 ו-3 כדי לתרגם את מה שעשיתם בצבא למונחים אזרחיים. תחשבו על המיומנויות שרכשתם – ניהול זמן, אחריות, עבודת צוות, יכולת ללמוד דברים חדשים במהירות. חברות רבות מחפשות דווקא את הכישורים האלה ואת הרקע הצבאי המאתגר כאינדיקציה לפוטנציאל גבוה. אל תפחדו להדגיש את זה בקורות החיים ובראיונות. אתם לא מתחילים מאפס, אתם מתחילים עם בסיס חזק ושונה.
שאלה 2: אני מפחד מראיונות עבודה, אני מרגיש שאני לא יודע “למכור” את עצמי. מה לעשות?
תשובה 2: פחד מראיונות זה נפוץ מאוד, גם אצל אנשים עם המון ניסיון. זה עניין של תרגול והכנה. קודם כל, הכינו את “הסיפור” שלכם (צעד 4). תחשבו על דוגמאות מהשירות שממחישות את הכישורים שלכם (סיטואציה-משימה-פעולה-תוצאה – STAR method, חפשו את זה!). תתאמנו לדבר על עצמכם בקול רם מול חבר או משפחה. הכי חשוב – תזכרו שהמראיין רוצה להכיר אתכם. היו אמיתיים. וחיוך תמיד עוזר.
שאלה 3: כולם סביבי כבר החליטו מה הם רוצים ללמוד או לעשות, ואני עדיין מבולבל לגמרי. זה מוריד לי את הבטחון.
תשובה 3: קודם כל, תפסיקו להשוות את עצמכם לאחרים! המסע של כל אחד שונה. הבילבול הזה הוא חלק נורמלי לחלוטין מהתקופה. השתמשו בצעד 2 (מסעות גילוי!) כדי לחשוף את עצמכם לאפשרויות שונות. אין שום לחץ להחליט מיד על מסלול לכל החיים. אפשר להתחיל בקורס קצר, בעבודה זמנית, או אפילו בטיול שיפתח לכם את הראש. הבטחון יגיע כשתתחילו לצעוד, גם אם הצעד הראשון הוא לכיוון שעדיין לא ברור לכם לחלוטין.
שאלה 4: אני רוצה ללכת לטייל בחו”ל, אבל חושש שאני “מבזבז” זמן לעומת חברים שהולכים ללמוד או לעבוד מיד.
תשובה 4: טיול אחרי צבא זה מסורת מדהימה, וזו לא סתם מסורת – זו תקופה שיכולה לתרום המון לבטחון העצמי ולפיתוח האישי. היא מלמדת עצמאות, התמודדות עם שינויים, פתרון בעיות בזמן אמת (הרבה יותר מגניב מפק”ל תורנות), פתיחות לתרבויות ואנשים חדשים. כל אלה הם כישורים סופר רלוונטיים גם לשוק העבודה. טיול הוא לא “בזבוז” זמן, הוא השקעה בעצמכם. אם זה מה שנכון לכם עכשיו, עשו את זה בלב שלם ובבטחון.
שאלה 5: אני מפחד להתחיל ללמוד משהו חדש לגמרי, מרגיש שאני לא מספיק חכם או מוכשר לזה.
תשובה 5: תחושת ה”אני לא מספיק טוב” היא קול מציק שמתארח אצל רבים מאיתנו לפעמים. זכרו את צעד 5 – לא לפחד להיכשל, וללמוד מהאתגרים. יכולת הלמידה שלכם בצבא הייתה מטורפת – נכנסתם לתפקיד חדש בלי לדעת כלום והפכתם למקצוענים. אותה יכולת קיימת בכם גם עכשיו. בחרו תחום שבאמת מעניין אתכם (זה הופך את הלמידה לקלה יותר משמעותית!), תנו לעצמכם זמן להסתגל, ואל תפחדו לבקש עזרה אם נתקעים. בטחון עצמי בלימודים נבנה מהצלחות קטנות ומעצם ההתמודדות עם החומר.
שאלה 6: איך מתמודדים עם הציפיות של ההורים או החברה ל”התקדם” מיד?
תשובה 6: זו שאלה חשובה כי לחץ חיצוני יכול לשחוק את הבטחון הפנימי. קודם כל, תזכרו שהחיים האלה הם שלכם. המסע הוא שלכם. הורים וחברה לרוב רוצים בטובתכם, אבל לפעמים התפיסה שלהם ל”טוב” לא מתאימה למסע הייחודי שלכם. דברו איתם בכנות (אפילו אם זה קצת מפחיד). תסבירו להם שאתם בתהליך, שאתם בונים את הדרך שלכם. הראו להם שאתם אקטיביים (אפילו בצעדים קטנים כמו שציינו) – זה יכול להרגיע גם אותם וגם אתכם. ובסוף, מה שחשוב זה מה שאתם מרגישים שנכון לכם, בקצב שלכם.
זה לא קסם, זו עבודה. אבל איזו עבודה!
בניית בטחון עצמי מקצועי זה לא למצוא פק”ל אימונים סודי או נוהל קרב מיוחד.
זה תהליך של גילוי עצמי, של למידה, של עשייה, ובעיקר – של שינוי פרספקטיבה.
לראות את עצמכם לא רק כ”חייל משוחרר”, אלא כמישהו שרכש ארגז כלים ייחודי ומוכן לצאת להרפתקה הבאה.
כן, יהיו רגעים מאתגרים.
כן, יהיו שאלות שלא תהיה לכם תשובה מיידית עליהן.
וזה לגמרי, לגמרי בסדר.
הבטחון הזה מגיע מההכרה ביכולות שלכם.
מהעשייה, גם כשהיא נראית קטנה.
מהיכולת לתרגם את הניסיון שלכם לעולם החדש.
מהתמיכה שאתם מקבלים ונותנים.
ומהיכולת לקום אחרי נפילה ולהמשיך לצעוד.
אתם יוצאים לדרך חדשה. דרך מרתקת, מלאת הזדמנויות.
יש לכם את כל מה שאתם צריכים כדי להצליח.
אתם רק צריכים להאמין בזה.
ולעשות את הצעדים.
צעד אחרי צעד.
קדימה! העולם האזרחי מחכה לכם (ולבטחון העצמי המקצועי המדהים שלכם).