אז זהו. נגמר. השעון צלצל. השפצור האחרון נעשה. הג’בניקית השאירה עוגיות. הייתם גיבורים. עכשיו אתם בבית. אזרחים. ופתאום הראש עובד […]

אוקיי, חייל משוחרר יקר. או אזרח טרי? איך שלא תקראו לזה, זה קרה. יצאתם לחופשי. אחרי תקופה שהכל היה מסודר

אז זהו, הכומתה מקופלת בארון. הדיסקית תלויה איפשהו (או אולי איבדתם אותה כבר, קורה). פתאום העולם האזרחי נראה גדול. ואחרי

טוב, אז יצאתם לאזרחות. מזל טוב! אחרי שנים של מדים, פתאום העולם האמיתי מכה בכם. ובמיוחד החלק הפיננסי שלו. פתאום

המדים על הקולב. החופש! סוף סוף. אין יותר פקודות. אין מסדרי בוקר. העולם פתוח בפניכם. נכון? אולי. יש את הטיול

טוב, יאללה.הסוף של הצבא.פתאום אתם בחוץ.יש רעש בראש.מצד אחד, “ישששש! חופש!”.מצד שני, “רגע, מה עושים עכשיו?”.ועוד יותר חשוב:“יש לי כסף

רגע השחרור. רגע שיא. שלוש שנים (או פחות, או קצת יותר). נגמר. פתאום אתם אזרחים לכל דבר. אחרי תקופה שבה

קיבלתם פטור. החזרתם ציוד. פתאום יש לכם מלא זמן. ובמקום הקיוסק בבסיס, אתם בבולמוס של “מה עכשיו לעזאזל?”. אחד הדברים

בום! דלת המטוס נפתחה. אה, רגע. זה לא מטוס. זו דלת הבקו”ם. או שער הבסיס האחרון. עכשיו אתם בחוץ. “אזרחות”,

יצאתם מהראיון. סוף סוף אפשר לנשום. השאלות מאחוריכם. ההיסטוריה הצבאית המפוארת (או פחות מפוארת) הוצגה. המראיין אולי חייך, אולי רשם