מה עושים כשלא חוזרים אליכם אחרי שהגשתם מועמדות? הדרך שלכם לצלוח את השתיקה המעצבנת!
אז זהו, נגמר הצבא. הדיסטנס הפך למדים אזרחיים, והשחרור המיוחל הגיע. עכשיו, עם כל הדרייב והמוטיבציה שצברתם בקרבי (או במטבח, גם זה קרבי בדרכו), אתם קופצים למים העמוקים של שוק העבודה. שולחים קורות חיים. אחד. שניים. עשרה. מאה! וה… כלום.
דממה. קיר בטון אטום. לפעמים אולי איזה מייל אוטומטי יבש שמודיע בנימוס קר “תודה רבה על פנייתך, אך הפעם בחרנו להתקדם עם מועמדים אחרים”.
בואו נודה באמת: זה מבאס. זה מתסכל. זה גורם לכם לתהות אם אתם שקופים, או אולי מישהו פשוט ניתק את הכבל של האינטרנט בחברת הגיוס.
התחושה הזו, של שקט רועם אחרי שנתתם את כל כולכם (או לפחות את כל מה שיש בקורות חיים שלכם), היא אחת החוויות הנפוצות והמציקות ביותר בחיפוש עבודה. אבל רגע לפני שאתם מתייאשים ופותחים חומוסייה בעיר הולדתיכם (אלא אם זה החלום, כמובן!), בואו ניקח נשימה עמוקה.
אנחנו הולכים לצלול יחד לעולם המסתורי של השתיקה הארגונית. נבין למה היא קורית, ובעיקר – איך אפשר לא רק להתמודד איתה בכבוד, אלא גם לנצל אותה כדי לזנק קדימה. כן, כן, שמעתם נכון. דחייה זו לא הסוף, זו רק ההתחלה של משהו אחר, ואולי טוב יותר.
קחו כוס מים, תתרווחו, ובואו נפרק את המיתוסים, נתגבר על המכאובים, ונהפוך את השתיקה הזו להזדמנות אדירה. כי אם עברתם צבא, אתם יכולים לעבור גם את זה, ובגדול!
השקט הרועם: למה אף אחד לא חוזר אליי, לעזאזל?!
תשמעו, הדבר הראשון שחשוב להבין הוא שרוב הפעמים, השתיקה הזו היא לא אישית. ממש לא. זה לא אומר שאתם לא טובים, לא מוכשרים, או שמשהו לא בסדר אצלכם. זה אומר שמשהו לא בסדר (או לפחות לא אידיאלי) בתהליך הגיוס. ואתם יודעים מה? זה קורה כל הזמן.
3 סיבות מפתיעות לשתיקה של המעסיק הפוטנציאלי (שלא קשורות אליכם בכלל!)
לפני שאתם מתחילים להאשים את עצמכם או את הכוכבים, בואו נבין למה חברות לפעמים “שוכחות” לחזור אליכם:
- סיבה 1: עומס מטורף ושיכחה קלה (או כבדה). תארו לכם שאתם מנהלי גיוס בחברה עם אלפי מועמדים בחודש. גם אם אתם סופר מסודרים, תמיד יש סיכוי שקורות חיים שלכם יפלו בין הכיסאות. תחשבו על זה כמו יום ראשון בבסיס – עומס, בלאגן, ותמיד יש איזה טופס שלא הגיע ליעד. זה לא בכוונה רעה, זו פשוט מציאות של עולם העבודה המודרני, שבו יש יותר מדי מועמדים לכל משרה.
- סיבה 2: הם עדיין לא החליטו… כי הם לא באמת יודעים מה הם רוצים. כן, זה נשמע מוזר, אבל הרבה פעמים חברות מפרסמות משרה לפני שהן לגמרי סגורות על הפרופיל שהן מחפשות. לפעמים מנהל פתאום משנה את דעתו, לפעמים פותחים משרה ו”מקפיאים” אותה כי התקציב השתנה, או כי מישהו פשוט החליט ש”זה לא הזמן”. אתם הייתם מועמדים מצוינים, אבל היעד פשוט זז.
- סיבה 3: משהו קטן שלא תלוי בכם. נניח שאתם בדיוק מתאימים, אבל שנייה לפני שהם הרימו לכם טלפון, צץ מישהו “מפה לאוזן” שהוא אחיין של המנכ”ל (או סתם חבר של מישהו בפנים), והוא נכנס לעבודה במקומכם. או אולי מישהו החליט פתאום שצריך דווקא מישהו עם ניסיון ספציפי בתחום שנראה לכם לא רלוונטי בכלל. זה לא בגלל שאתם לא טובים, אלא בגלל שהמשחק של גיוס עובדים יכול להיות לפעמים קצת… לא הגיוני.
הבנתם? רוב הפעמים, אתם לא הבעיה. הבעיה היא המערכת. וזה, תאמינו או לא, דווקא חדשות טובות! כי זה משחרר אתכם מהאשמה העצמית ומאפשר לכם להתמקד בדברים שכן תלויים בכם.
ש: “אז מה, בעצם אין לי מה לעשות וזה תמיד בידיים של המעסיק?”
ת: ממש לא! נכון שהרבה דברים לא תלויים בכם, אבל יש המון דברים שכן. המפתח הוא להבין את הכללים ולשחק את המשחק בצורה חכמה. וזה בדיוק מה שאנחנו הולכים ללמוד עכשיו.
קריזות ופתרונות: 5 צעדים חכמים לא להתבאס ולהתקדם (בלי לזרוק את המחשב!)
אז הבנו שהשתיקה היא לא בהכרח בגללכם. יופי. עכשיו, מה עושים עם זה? איך ממשיכים הלאה בשיא הכוח, בלי להפוך למסכנים תורנים של השכונה? הנה חמישה צעדים שיגרמו לכם להרגיש בשליטה, וגם יגדילו משמעותית את הסיכויים שלכם למצוא את המשרה המושלמת.
צעד 1: הנשימה העמוקה והבדיקה העצמית – בלי דרמות, כן?
קיבלתם “לא”, או גרוע מזה, שום דבר? קודם כל, לנשום. עמוק. אחר כך, ולפני שאתם שולחים את קורות החיים הבאים, תעשו “תחקיר פנימי” קטן.
- קורות חיים ותיק עבודות: האם הם באמת מותאמים למשרה? לא סתם שלחתם גנרי? לפעמים, שינוי קטן של מילה או הדגשה של ניסיון ספציפי יכולים לעשות את כל ההבדל. תחשבו על זה כמו שינוי קטן בתדריך לפני יציאה למבצע – פרט קטן יכול לשנות את כל התמונה.
- התאמה למשרה: האם אתם באמת מתאימים? אולי אתם יורים לכל הכיוונים? עדיף לשלוח מעט קורות חיים למשרות שאתם בטטוח מתאימים להן, מאשר המון מועמדויות לא קשורות. זה חוסך זמן ואנרגיה.
- הצגה עצמית: האם אתם מציגים את עצמכם בצורה הכי טובה שיש? האם כישוריי השירות שלכם מהצבא בולטים מספיק? האם אתם יודעים למכור את עצמכם (בקטע טוב, כן?).
זו לא ביקורת, זו הזדמנות לשפר. כל “לא” הוא פידבק סמוי שאומר לכם: “יש כאן משהו שניתן לשפר”. תנצלו את זה!
ש: “מה אם אני לא יודע מה לשפר בקורות החיים שלי?”
ת: מעולה! זה הזמן לפנות לחבר’ה באתר “למשתחרר” או ליועץ תעסוקה. הם מומחים בזה ויכולים לתת לכם זווית ראייה חיצונית ואובייקטיבית. לפעמים כל מה שצריך זה עין מקצועית שתכוון אתכם. זה כמו להתייעץ עם מפקד ותיק – הוא ראה כבר הכל.
צעד 2: למה להיות פלפל? איך לשלוח מייל תזכורת שיקבל תשומת לב (ולא עין עצלה)
עברו כמה ימים, שבועות, ואתם לא שומעים כלום? זה הזמן לפעול. אבל בזהירות! מייל תזכורת הוא כלי נהדר, אבל רק אם הוא נשלח נכון.
- מתי לשלוח? חכו שבוע-שבועיים לאחר שליחת קורות החיים (או ראיון). אל תהיו נודניקים ששולחים אחרי יום.
- מה לכתוב? מייל קצר, מנומס, וענייני. תזכירו את המשרה אליה הגשתם מועמדות ואת שמכם. תביעו שוב את התעניינותכם ותשאלו בנימוס אם יש עדכון לגבי סטטוס המשרה. לא יותר מ-2-3 שורות.
- הטון: חיובי, מכבד, ומקצועי. בלי דרישות או טרוניות. אתם רוצים שיחשבו עליכם כעל אדם נעים ומקצועי, לא כעל אדם נואש. תחשבו על זה כמו תזכורת עדינה לחבר ששכח להחזיר לכם ציוד – עדין, מזכיר, אבל לא לוחץ.
לפעמים, מייל כזה בדיוק נוחת ברגע הנכון וגורם להם לשלוף את קורות החיים שלכם מהערימה. ואם לא? לפחות ניסיתם. וזה חשוב לא פחות.
צעד 3: אל תשימו את כל הביצים בסל אחד: 1+1=10 הצעות עבודה!
הטעות הגדולה ביותר שאפשר לעשות בחיפוש עבודה, במיוחד אחרי הצבא, היא לשבת ולחכות לתשובה ממקום אחד. זה מתכון בטוח לתסכול! תחשבו על זה כמו יציאה לשטח – אף פעם לא מסתמכים על דרך אחת בלבד.
- הגבירו את קצב השליחות: אל תתעצלו! שלחו קורות חיים לעוד ועוד משרות רלוונטיות. ככל שתשלחו ליותר מקומות, כך תגדילו את הסיכוי שתתקבלו (או לפחות תקבלו ראיון) ממקום אחד.
- מגוון סוגי משרות: אם אתם מתקשים למצוא עבודה בתחום מסוים, אולי כדאי לשקול משרות אחרות שקרובות לתחום או כאלה שיכולות לשמש כדריסת רגל. לפעמים עבודה ראשונה היא לא החלומית, אבל היא פותחת דלתות לעתיד.
- הכינו “תוכנית ב'” ו”תוכנית ג'”: אולי תתחילו עם עבודה זמנית או פרויקטים עצמאיים כדי לצבור ניסיון וגם להכניס כסף? אולי תנצלו את הזמן ללימודי קורס קצר שישדרג אתכם? להיות עם אופציות נוספות נותן תחושת שליטה וביטחון.
זה לא אומר שאתם צריכים להתפשר על פחות ממה שמגיע לכם, אלא פשוט להרחיב את האפשרויות ולשמור על אקטיביות מתמדת. ככה גם הדחיות פחות מפריעות – כי אתם כבר בדרך לדבר הבא.
ש: “אבל אם אני שולח להרבה מקומות, אני לא נראה פחות רציני?”
ת: ממש לא! מעסיקים מצפים שתשלחו להרבה מקומות. הם יודעים שאתם בחיפוש אקטיבי. מה שכן חשוב זה שכל פנייה תהיה ממוקדת ולא סתם “פיזור קורות חיים” לכל עבר בלי קשר למשרה. תהיו חכמים, לא נואשים.
צעד 4: שיחות קצרות, הזדמנויות גדולות: כוחו של הנטוורקינג הישראלי (ולא, זה לא ל”מקומבנים” בלבד!)
נטוורקינג, או בשמו העברי הפשוט “קשרים”, הוא אחד הכלים הכי חזקים שיש לכם ביד. וזה לא רק לדודים עם פרוטקציות. נטוורקינג אמיתי הוא לבנות יחסים, ללמוד מאחרים, ולפתוח דלתות לעתיד.
- “למי אתם מכירים?”: תתחילו לדבר! עם חברים מהצבא, מהתיכון, עם בני משפחה מורחבת. תספרו להם שאתם מחפשים עבודה, מה אתם מחפשים, ומה אתם יודעים לעשות. לעולם אל תזלזלו בכוחה של המלצה אישית.
- לינקדאין (LinkedIn): אם עדיין אין לכם פרופיל, זה הזמן! צרו פרופיל מקצועי, התחברו למגייסים, למנהלים בתחומים שמעניינים אתכם. לינקדאין הוא לוח מודעות וירטואלי שבו דלתות נפתחות כל הזמן. תשתמשו בו.
- אירועים מקצועיים וכנסים: (אם רלוונטי לתחום) חפשו ירידי תעסוקה, מפגשי בוגרים, או כל אירוע שקשור לתחום שמעניין אתכם. זו דרך מצוינת לפגוש אנשים, ללמוד, ואולי גם למצוא משרות “מתחת לרדאר”.
זכרו, אנשים אוהבים לעזור לאנשים שהם מכירים או שהומלצו להם. גם אם אתם מרגישים לא בנוח עם “לבקש עזרה”, תחשבו על זה כעל “שיתוף מידע”. אתם מציעים את היכולות שלכם, והם אולי יכולים לחבר אתכם למי שצריך בדיוק אתכם.
ש: “אני ביישן, איך אני מתחיל נטוורקינג?”
ת: כל אחד יכול להתחיל בקטן. תתחילו מלשלוח הודעות בלינקדאין לאנשים שאתם מכירים, או לשלוח מייל לחברים. אתם לא צריכים להיות הכריזמטיים ביותר בחדר. מספיק שתהיו נחמדים, ענייניים, ותביעו עניין. עם הזמן, זה יבוא לכם טבעי יותר.
צעד 5: ללמוד, לגדול, לכבוש: כשדחייה היא רק קרש קפיצה ענק!
הכי חשוב? לא לתת לדחייה להגדיר אתכם. תחשבו על זה כעל שיעור מ”החיים האמיתיים”. כל פעם שלא חוזרים אליכם, זו הזדמנות לשפר, לדייק, ולצמוח.
- השקעה בעצמכם: תמיד יש מה ללמוד. קורסים אונליין (Coursera, Udemy, edX), סדנאות, קריאת ספרים מקצועיים. תחשבו מה הכי חסר לכם כדי להתבלט, ותשקיעו בזה. זה יכול להיות אנגלית, אקסל, תוכנות גרפיקה, או כל דבר שישדרג אתכם בשוק העבודה.
- להפוך את התסכול לדלק: כן, זה מבאס. אבל אתם לא לבד. כל מי שמחפש עבודה עובר את זה. תתעלמו מהתסכול, ותשתמשו באנרגיה הזו כדי ללמוד משהו חדש, לשלוח עוד קורות חיים, או לשפר את מיומנויות הראיון שלכם.
- חיוך, חברים, והרבה אופטימיות: זה נשמע קלישאה, אבל רוח חיובית עושה פלאים. תקיפו את עצמכם באנשים שתומכים בכם. אל תשבו לבד בבית ותתבאסו. צאו, תהנו, תמלאו מצברים. שוק העבודה הוא מרתון, לא ספרינט. צריך כוח להמשיך לרוץ.
זכרו את תקופת הטירונות? בהתחלה הכל נראה בלתי אפשרי, אבל לאט לאט התחלתם להבין, להשתפר, ובסוף גם “לכבוש את העולם”. גם כאן, זו טירונות חדשה. ואתם? אתם כבר מנוסים בזה. קחו את כל היכולות שרכשתם בצבא – התמדה, חוסן נפשי, יכולת למידה – ותיישמו אותם כאן. אתם תצליחו, אין לי ספק בכלל.
ש: “מתי אני יודע שצריך לוותר על משרה מסוימת אחרי שתיקה?”
ת: אם עבר חודש-חודש וחצי מאז הראיון (או שליחת קורות החיים אם לא היה ראיון), ולא קיבלתם שום פידבק למרות מייל תזכורת – רוב הסיכויים שאפשר לשחרר. זה לא אומר לוותר על התחום, אלא פשוט להמשיך הלאה לאופציות אחרות. הזמן שלכם יקר מדי כדי לבזבז אותו על המתנה מיותרת.
חמש שאלות בוערות על דחיות (והתשובות שאתם צריכים לשמוע!)
כדי לסגור את הפינות, הנה עוד כמה שאלות שכל משתחרר שואל את עצמו כשהוא מתמודד עם השתיקה הרועמת:
- שאלה: “האם זה בסדר להתקשר למקום העבודה במקום לשלוח מייל?”
תשובה: באופן כללי, עדיף מייל. הוא מאפשר למגייס להתייחס לפנייתך בזמנו החופשי ולא מפריע לו בעיצומה של העבודה. יש חברות שלא יאהבו שיחות טלפון יזומות. אלא אם כן צוין אחרת במודעת הדרושים, הישארו עם המייל. - שאלה: “כמה זמן נחשב סביר לחכות לתשובה אחרי ראיון?”
תשובה: לרוב, שבוע עד שבועיים. אם עובר יותר זמן, זה בהחלט סימן למייל תזכורת. אם עבר חודש, אל תבנו על זה. - שאלה: “האם אני צריך לשנות את קורות החיים שלי אחרי כל דחייה?”
תשובה: לא בהכרח אחרי כל דחייה, אבל בהחלט אחרי שאתם מזהים דפוס. אם אתם שולחים למשרות מסוימות ולא מקבלים מענה בכלל, אולי כדאי לבדוק את ההתאמה של קורות החיים למשרות מהסוג הזה ולשקול התאמות. - שאלה: “מה אם אני מקבל תשובה שלילית, אבל אני מרגיש שאני ממש מתאים למשרה?”
תשובה: זה קורה. לפעמים זו החלטה של “כימיה”, לפעמים זה עניין של ניסיון קצת יותר ספציפי שמישהו אחר הביא. אתם יכולים לשלוח מייל תודה קצר למגייס ולהביע אכזבה קלה, ואולי אף לשאול אם יש משהו שאתם יכולים לשפר בעתיד. לא כולם יחזירו תשובה, אבל מי שכן, תזכו לפידבק יקר ערך. - שאלה: “אני מרגיש שאני פשוט תקוע במקום. מה הצעד הראשון שעלי לעשות?”
תשובה: הצעד הראשון הוא להפסיק להרגיש תקוע. הכל בראש. תחשבו על הצעד הקטן הבא. לשלוח עוד שני קורות חיים? לעשות טלפון לחבר שיכול לעזור? להירשם לקורס קצר? לפעול. עשייה מפיגה תסכול. תנועה קדימה, גם אם קטנה, תמיד עדיפה על עמידה במקום.
סוף פסוק? ממש לא! תראו מי צוחק אחרון
החיפוש אחרי עבודה אחרי הצבא הוא אתגר לא פשוט. יש ימים שמלאים באופטימיות, ויש ימים שמלאים בתיסכול ורצון לזרוק את הטלפון מהחלון.
השתיקה המטרידה הזו אחרי שליחת קורות חיים או ראיון היא חלק בלתי נפרד מהתהליך. אבל זכרו מה למדנו כאן:
- רוב הפעמים, זה לא אישי.
- אתם יכולים לנקוט בצעדים אקטיביים כדי לשפר את הסיכויים שלכם.
- נטוורקינג הוא כוח-על.
- למידה והתפתחות אישית הם המפתחות שלכם להצלחה.
תתייחסו לכל “לא” (או שתיקה) כאל שלט שאומר “הדרך הזו חסומה, נסו דרך אחרת”. אין פה כשלון, יש פה רק הזדמנות ללמוד, לדייק, ולצמוח.
אתם אחרי צבא. עברתם דברים קשים יותר, התמודדתם עם אתגרים מטורפים, ושברתם שיאים אישיים. חוסן נפשי? יש לכם את זה בדם. נחישות? אתם מודל לחיקוי.
אז יאללה, קחו את כל הכלים האלה, תאמינו בעצמכם (כי אין סיבה שלא), וצאו לדרך. תמשיכו לחפש, ללמוד, לשאול, ובעיקר – לא לוותר. בסוף, אתם עוד תמצאו את המקום שלכם, ותסתכלו אחורה על התקופה הזו בחיוך גדול. כי דחייה? זו רק תחנת ביניים בדרך שלכם להצלחה מסחררת.
בהצלחה, אנחנו מאמינים בכם!
