אז יצאתם מהצבא.
ברוכים הבאים לחיים האמיתיים!
רגע, לאן רצתם?
אין כאן שק”ם שמחכה לכם עם חטיפים.
אין פה מפקד שיגיד לכם מה לעשות.
פתאום אתם צריכים למצוא עבודה.
ללמוד.
אולי אפילו לטייל בעולם?
המעבר הזה מרגיש כמו קפיצת בנג’י בלי חבל, נכון?
אתם שולחים קורות חיים לכל כיוון.
ממלאים טפסים.
מגישים מועמדות לעשרות מקומות.
הבעיה היא שתוך שנייה, זה הופך להיות בלאגן אחד גדול.
איפה הגשתי?
למי?
מתי?
האם הם ענו?
ואם לא, מתי מותר לי להציק להם בלי להיראות נואש?
המדריך הזה הוא כרטיס הזהב שלכם.
הוא הולך ללמד אתכם שיטה סודית, כזו שאפילו מפקד יחידה מובחרת לא חשף בפניכם.
הוא ייתן לכם את הכלים להפוך את הכאוס למשחק מסודר.
הוא יבטיח שלא תפספסו אף הזדמנות.
הוא יגרום לכם להרגיש בשליטה.
אפילו כשכל השוק מרגיש כמו ג’ונגל.
תקראו עד הסוף.
הכוח בידיים שלכם.
אחרי המאמר הזה, אתם תהיו הדבר הכי קרוב למנהלי פרויקטים של החיים שלכם.
ובלי פז”מ בכלל.
למה לעזאזל צריך לעקוב? הרי פשוט שולחים וזהו, לא?
בואו נודה על האמת. רובנו, אחרי השחרור, מתייחסים לחיפוש עבודה כמו לתור בבקו”ם: עומדים, מחכים, ובמקרה הטוב מקווים שיקרה משהו. אנחנו שולחים קורות חיים לאלפי חברות (טוב, אולי מאות) ומצפים לטלפון הנכסף. אבל מה קורה כשאין טלפון? או כשיש טלפון, ואחריו עוד אחד, ועוד ראיון? פתאום אתם מוצאים את עצמכם מתקשרים בטעות לחברה שממנה כבר קיבלתם דחייה, או שוכחים לחזור לזו שהתקשרה כבר פעמיים. לא נעים, נכון?
הדייטים של עולם התעסוקה: למה לא לשלוח ולשכוח?
תחשבו על זה כמו על דייטים (כן, כן, גם זה חלק מהחיים אחרי הצבא). אתם הולכים לדייט ראשון. ואז שני. ואז פתאום אתם זוכרים שגם לדפנה מלפני שבועיים הייתם אמורים לחזור, וגם לעומר מלפני חודש… זה לא עובד ככה. כל מועמדות היא בעצם סוג של דייט ראשון עם המעסיק הפוטנציאלי. ואתם? אתם צריכים לנהל את כל מערכות היחסים האלה. בלי מעקב מסודר, אתם פשוט שולחים הודעות לריק. מפזרים את עצמכם לכל עבר. ובסוף? מפספסים את ההזדמנות האמיתית. המעקב הוא ה”פרופיל” שלכם לניהול מערכות היחסים האלו. הוא מונע מכם לצאת מבולבלים, חובבנים, או גרוע מזה – אדישים.
הנתונים שפשוט אסור לכם לפספס.
מעבר לעובדה שאתם נראים מקצועיים (והאמינו לי, זה המון), מעקב נכון נותן לכם תמונה מלאה. הוא מאפשר לכם לזהות דפוסים. אולי אתם מקבלים הרבה ראיונות עבודה בתחום מסוים, אבל לא עוברים את השלב הסופי? זה אומר שאתם צריכים לשפר את כישורי הראיון. אולי אתם שולחים הרבה קורות חיים למקצועות מסוימים, אבל אין שום מענה? אולי קורות החיים שלכם לא מותאמים מספיק. הנתונים האלה – כמה הצעות, כמה ראיונות, כמה דחיות – הם לא סתם מספרים. הם מצפן. הם מראים לכם איפה אתם עומדים. ואיך תוכלו להשתפר. זה קצת כמו ניתוח ביצועים בצבא, רק שבמקום לירות, אתם מחפשים עבודה. תכלס, פחות מלחיץ, יותר משתלם.
שאלות ותשובות מהשטח: מה הקאץ’?
- ש: אני לא מספיק עסוק גם ככה בלחפש עבודה? צריך עכשיו גם לנהל מעקבים?ת: דווקא בגלל שחיפוש עבודה זו משימה תובענית, אתם רוצים להיות יעילים. מעקב מסודר חוסך לכם זמן בטווח הארוך. במקום לבזבז שעות בלחפש מיילים ישנים או לנסות להיזכר למי דיברתם, הכל מרוכז לכם. זה כמו להתאמן לפני ריצת אלף – בהתחלה זה מאמץ, אבל בסוף אתם טסים.
- ש: זה לא מוגזם בשביל משרות התחלתיות?ת: ממש לא. הרגלים טובים רוכשים מוקדם. ככל שתתרגלו לנהל את המעקב הזה כבר עכשיו, כך יהיה לכם קל יותר כשתתקדמו בקריירה ותחפשו תפקידים בכירים יותר. זה יראה שאתם רציניים ומסודרים. וזה חשוב בכל שלב.
3 שיטות סודיות (פלוס אחת למתקדמים!) לנטרול כאוס מועמדויות.
אוקיי, הבנו שצריך לעקוב. השאלה הגדולה היא – איך עושים את זה בלי להפוך למכורים לטיקים עצבניים מרוב ארגון יתר? אל דאגה, יש פתרונות לכל אחד. מהקלאסיקה הנצחית ועד לכלים הכי עדכניים.
השיטה הקלאסית והיעילה: אקסל, חברנו הטוב.
אם יש דבר אחד שהצבא כן לימד אותנו זה כנראה לאהוב גיליונות (טוב, אולי לא לאהוב, אבל להכיר). אקסל הוא החבר הכי טוב שלכם בחיפוש עבודה. הוא פשוט, זמין, ואפשר להתאים אותו לצרכים שלכם בדיוק. צרו גיליון עם עמודות כמו: שם חברה, תפקיד מבוקש, תאריך הגשה, שם איש קשר (אם יש), מייל/טלפון, סטטוס (הוגש, בבדיקה, ראיון 1, דחייה, התקבל), תאריך מעקב אחרון, הערות. פשוט ממלאים כל פעם שאתם שולחים קורות חיים. קל, פשוט, ונותן תמונה ברורה. לא צריך להיות מומחה אקסל, רק לדעת להוסיף שורה.
הכלים הדיגיטליים: כשלאקסל נמאס מכם.
אם אתם חובבי גאדג’טים ופחות מתחברים לקסם של האקסל, יש המון כלים ייעודיים לניהול חיפוש עבודה. חלקם חינמיים, חלקם בתשלום. הם לרוב מציעים ממשק יותר ויזואלי, תזכורות אוטומטיות, ואפילו יכולים לסרוק את תיבת המייל שלכם ולזהות מועמדויות. חפשו פשוט “Job Application Tracker” בגוגל ותמצאו מגוון אפשרויות. היתרון? הם מותאמים בדיוק למטרה הזו. החיסרון? לרוב צריך ללמוד איך להשתמש בהם. אבל היי, אתם עברתם טירונות, זה קטן עליכם.
תיקיית מייל? כן, גם זו אפשרות (לפחות להתחלה).
בשביל החובבנים פחות או לאלו שרק מתחילים, אפשר פשוט ליצור תיקייה ייעודית במייל שלכם: “מועמדויות עבודה”. כל מייל שאתם שולחים עם קורות חיים, או כל מייל שאתם מקבלים מחברה, תעבירו לתיקייה הזו. זה לא סופר מסודר כמו אקסל, אבל זה ימנע מכם לאבד מידע חשוב. זה גם מאפשר חיפוש מהיר. לא מושלם, אבל בהחלט יותר טוב מכלום. זה כמו להצטייד בפק”ל קפה בסיסי, לפני שקונים את כל הציוד המתקדם.
שאלות ותשובות מהשטח: כמה רחוק צריך ללכת עם זה?
- ש: אני לא בטוח איזה כלי מתאים לי. איך בוחרים?ת: התחילו עם מה שמרגיש לכם הכי נוח. אם אתם אוהבים פשטות, אקסל זה מצוין. אם אתם חובבי טכנולוגיה, נסו כמה כלים דיגיטליים חינמיים. העיקר שתתחילו! אתם יכולים לשנות כלי בהמשך אם תגלו שהוא לא עונה על הצרכים שלכם. זה כמו למצוא את הנשק האישי שמתאים לכם ביותר.
- ש: האם צריך לעדכן את המעקב כל יום?ת: מומלץ לעדכן אותו ברגע שקורה משהו – הגשתם מועמדות חדשה, קיבלתם תשובה, נקבע לכם ראיון. הקדישו פעם ביום-יומיים חמש דקות לעבור על הרשימה שלכם ולראות מה הסטטוס של כל דבר. עקביות היא המפתח. אל תתנו למשימה הזו להפוך לגוש עבודה מאיים.
מה בדיוק שמים ב”מעקב” הזה? 7 דברים שלא יספרו לכם בשום קורס!
אוקיי, יש לכם אקסל, או כלי דיגיטלי, או תיקייה במייל. יופי. אבל מה חשוב באמת לרשום? לא רק “הגשתי למשרת בוטן בבננה חברתית”. יש כאן עולם שלם של מידע שיכול לשדרג את חיפוש העבודה שלכם לרמה אחרת לגמרי. זה כמו לדעת למי לפנות כשנתקעים במטבח בבסיס – זה המידע הקטן שעושה את ההבדל הגדול.
שם החברה והתפקיד – המובן מאליו שלא תמיד מובן.
ברור שצריך לרשום את שם החברה ואת שם התפקיד. אבל אל תסתפקו רק בזה. רשמו גם קישור למודעה המקורית. למה? כי לפעמים מודעות נעלמות, ואתם תרצו להיזכר בדיוק מה הם חיפשו. רשמו גם את המקור שממנו הגעתם למודעה (לינקדאין, פייסבוק, אתר חברה, חבר). זה יעזור לכם לדעת איפה כדאי להשקיע את הזמן שלכם בחיפושים עתידיים. הרי אתם לא רוצים לשלוח מכתב אהבה למישהי שהכרתם לפני חצי שנה ולא לזכור איך קוראים לה.
תאריכים, גרסאות ופרטי התקשרות – הזיכרון בוגדני.
המוח האנושי הוא דבר מדהים, אבל הוא לא מושלם. תאמינו לי, אתם תשכחו תאריכים. רשמו תאריך הגשה מדויק. אם שלחתם גרסאות שונות של קורות חיים או מכתבים נלווים, רשמו איזו גרסה נשלחה. וזה הכי חשוב: שם איש הקשר במשאבי אנוש או מנהל מגייס, ומייל/טלפון ישיר. אם אין לכם, נסו למצוא בלינקדאין. זה הופך את הפולו-אפ מ”תפילה לאלמוני” ל”היי שרה, מה שלומך?”.
שלבי התהליך והפידבק – המידע ששווה זהב.
זה הסעיף שהופך את המעקב שלכם ממלכודת זיכרון לכלי אסטרטגי. רשמו כל שלב בתהליך: הוגש, ראיון טלפוני, ראיון פרונטלי (עם מי?), מבחני מיון, ראיון שני, הצעה, דחייה. ובנוסף לסטטוס, רשמו תאריך עדכון אחרון. והכי חשוב – פידבק! גם אם הוא כללי. “חסר ניסיון”, “לא מתאים לתרבות הארגונית”, “הייתה כימיה טובה בראיון”. כל פרט כזה הוא שיעור לראיון הבא. גם דחייה היא הזדמנות ללמוד ולהשתפר. כמו תחקיר מבצעי, רק שבסוף יש פלוס בבנק.
שאלות ותשובות מהשטח: כמה רחוק צריך ללכת עם זה?
- ש: האם לרשום כל שיחת טלפון שקיימתי?ת: כן, בהחלט! תאריך השיחה, עם מי דיברתם, וסיכום קצר של מה שהיה – מה נשמע, מה הובטח, מה נקבע. זה יציל אתכם מאי-הבנות ויאפשר לכם להגיע מוכנים לכל שיחה הבאה. אין דבר גרוע יותר מלהתבלבל בין שיחות, זה כמו לערבב בין מפקדים בטירונות.
- ש: אני מתחיל להתייאש. איך המעקב הזה עוזר לזה?ת: כשאתם רואים בצורה מסודרת כמה מועמדויות הגשתם, כמה ראיונות היו לכם, וכמה התקדמתם, אתם מבינים שאתם פועלים. גם אם זה לוקח זמן, אתם רואים את ההתקדמות. זה נותן תחושה של שליטה. זה נותן תקווה. זה כמו לראות את ה”וואסח” של הלוחמים הוותיקים – אתם יודעים שגם אתם תגיעו לשם בסוף.
אז הגשתם, ועכשיו? אמנות הפולו-אפ שלא עושה פאדיחות.
שלחתם את קורות החיים, הזנתם הכל למערכת המעקב המדהימה שלכם, ועכשיו אתם יושבים ומחכים? נו, באמת. אתם חיילים משוחררים! אתם יודעים שאין דבר כזה “לשבת ולחכות”. צריך לפעול. אבל פעולה נכונה. פולו-אפ (מעקב יזום) הוא אמנות. זה הגבול הדק שבין להיות נחושים ומקצועיים לבין להיות “נדחפים” או אפילו “נואשים”. אנחנו הולכים ללמד אתכם איך לעשות את זה נכון, כדי שיחשבו שאתם גאונים, לא טרדנים. זה קצת כמו לתמרן בשטח – צריך לדעת מתי ללחוץ, ומתי לחכות לזמן הנכון.
מתי ללחוץ? ואיך לא להיראות נואשים?
הכלל הראשון: חכו קצת. אחרי שהגשתם מועמדות, תנו להם לפחות שבוע עד עשרה ימים לעבור על הנתונים. לרוב מנהלי גיוס מוצפים. אם לא שמעתם מהם אחרי השבוע הזה, זה הזמן לשלוח מייל פולו-אפ עדין. אם הייתם בראיון, תנו להם יומיים-שלושה. שימו תזכורת במערכת המעקב שלכם! הניסוח הוא המפתח: “מקווה שקיבלתם את קורות החיים שלי ושיצא לכם לעיין בהם”. “הייתי שמח לשמוע אם יש עדכון לגבי המועמדות”. לעולם אל תשאלו “למה לא חזרתם אליי?”. זה מריח מנואשות. פשוט הציגו את עצמכם שוב, הזכירו לאיזה תפקיד הגשתם, ותנו להם אפשרות קלה לענות. תמיד תהיו אדיבים, קצרים ולעניין. אתם לא רוצים לשרוף גשרים.
אימיילים לדוגמה שיגרמו להם לחייך (ולענות).
הנה כמה טריקים:
- פולו-אפ כללי (אחרי הגשת מועמדות):“שלום [שם איש קשר/מנהל גיוס],
מקווה שהכל בסדר.
אני כותב כדי לוודא שקיבלתם את קורות החיים שלי למשרת [שם המשרה] שהוגשו בתאריך [תאריך הגשה].
אני נרגש מאוד מהאפשרות להצטרף ל[שם החברה] ומאמין שכישוריי בתחום [תחום רלוונטי] וניסיוני מ[שירות צבאי/תפקיד קודם] יכולים לתרום רבות.
אשמח לשמוע אם יש עדכון לגבי תהליך המיון.
תודה רבה ויום נעים,”
[שם מלא וטלפון]
- פולו-אפ אחרי ראיון:“שלום [שם המראיין],
תודה רבה על הראיון המעניין אתמול/שלשום למשרת [שם המשרה].
נהניתי מאוד מהשיחה ומההזדמנות ללמוד יותר על [שם החברה] ועל האתגרים בתפקיד.
אני משוכנע שכישוריי [ציינו 1-2 כישורים ספציפיים שעלו בראיון] מתאימים באופן מושלם לצרכים שתיארתם.
אשמח לעמוד לרשותכם לכל שאלה נוספת.
תודה רבה ויום נעים,”
[שם מלא וטלפון]
שאלות ותשובות מהשטח: מה אם לא עונים לי גם לפולו-אפ?
- ש: כמה פעמים מותר לשלוח פולו-אפ לאותה משרה?ת: לרוב, פעם אחת אחרי הגשת קורות חיים ועוד פעם אחת אחרי כל ראיון זה מספיק. אם לא קיבלתם תשובה אחרי שני סבבי פולו-אפ, עברו הלאה. זה לא אומר שאתם לא טובים, זה פשוט אומר שזו לא המשרה עבורכם. כמו שאין טעם לרדוף אחרי תורנות מטבח שברחה לכם.
- ש: האם אפשר להתקשר במקום לשלוח מייל?ת: באופן כללי, מייל עדיף כי הוא משאיר תיעוד, והוא פחות פולשני. התקשרו רק אם ביקשו מכם, או אם אתם יודעים בוודאות שזה הדרך המועדפת עליהם לתקשורת. וגם אז, תמיד בטון עדין ומכבד.
הצלחה? לא הצלחה? איך ללמוד מכל “כן” ומכל “לא”.
החיים אחרי הצבא מלאים בעליות וירידות. יום אחד אתם מרגישים שאתם כובשים את העולם, וביום השני אתם רוצים לחזור למדים. חיפוש עבודה הוא בדיוק כזה. יהיו לכם “כן” ויהיו לכם הרבה “לא”. המעקב שלכם הוא לא רק יומן של מה קרה, אלא גם כלי ללמידה וצמיחה. הוא יאפשר לכם להבין את השוק, את עצמכם, ואיפה אתם רוצים להיות. כמו תחקיר קרב אמיתי – לומדים מהטעויות ומההצלחות, כדי לנצח בקרב הבא.
הניצחונות הקטנים: למה כדאי לחגוג גם ראיון?
כל התקדמות היא ניצחון. אם קורות החיים שלכם עברו סינון והוזמנתם לראיון טלפוני – חגגו את זה! זה אומר שאתם מעניינים מספיק. אם הגעתם לראיון פרונטלי – חגגו את זה! אתם חלק מהמועמדים הסופיים. רשמו במעקב שלכם כמה ראיונות אתם עוברים. כמה שלבים. זה נותן מוטיבציה. זה מראה לכם שאתם לא שולחים קורות חיים לריק. זה כמו לצבור ניקוד במשחק, כל שלב הוא בונוס שמקרב אתכם למטרה.
“התאמתכם אינה מספקת”: הפידבק שאינו פידבק.
רוב הדחיות יהיו מנומסות, כלליות, ולא יתנו לכם מידע אמיתי. “התאמתך אינה מספקת”, “התקדמנו עם מועמדים אחרים”. אל תתרגשו. זה חלק מהמשחק. אבל לפעמים, תצליחו לקבל פידבק אמיתי – בשיחה, במייל, או אפילו בעקיפין. רשמו אותו במעקב שלכם. גם אם הוא כואב. “חסר ניסיון באקסל”, “לא הפגנת יצירתיות מספקת”, “התקשית לענות על שאלות טכניות”. זה הפידבק שיעזור לכם לשפר את עצמכם, ללמוד, ואולי אפילו לעבור קורס קצר כדי להשלים פערים. זה קצת כמו שיעור בנהיגה מבצעית – לומדים מהטעויות, כדי לא לעשות אותן שוב.
הטרנדים החדשים: לזהות את ה”וייב” של השוק.
כשאתם עוקבים אחרי עשרות מועמדויות, אתם מתחילים לראות תמונה רחבה יותר. אולי כל החברות מבקשות “ניסיון במאגרי מידע”? אולי כולם מתעניינים ב”יכולת עבודה בצוות” יותר מכל דבר אחר? המעקב שלכם הופך להיות דאטה-בייס אישי של טרנדים בשוק העבודה. זה יעזור לכם להתאים את קורות החיים שלכם. את הראיונות שלכם. ללמוד איפה כדאי להשקיע. ואיזה קורסים כדאי לקחת. זה נותן לכם יתרון על מי שפשוט שולח קורות חיים “על עיוור”.
שאלות ותשובות מהשטח: מתי לוותר על חברה מסוימת?
- ש: כמה זמן כדאי לחכות לתשובה סופית אחרי ראיון אחרון?ת: בדרך כלל שבוע עד שבועיים זה סביר. אם עבר יותר מזה, שלחו פולו-אפ עדין. אם גם אחריו אין תשובה, אפשר להניח שהתקדמו עם מישהו אחר. אל תחכו יותר מדי – הזמן שלכם יקר. אתם לא רוצים לפספס הזדמנויות אחרות בגלל המתנה לחברה אחת.
- ש: האם להתייחס לכל דחייה ככישלון אישי?ת: בשום אופן לא! דחייה היא לא אישית. היא עסקה. יש המון סיבות שבגללן לא תתקבלו, ורבות מהן לא קשורות אליכם בכלל. אולי מצאו מועמד עם יותר ניסיון. אולי שינו את הגדרת התפקיד. אולי מישהו אחר היה פשוט יותר “מתאים” לאותו רגע. למדו מהפידבק (אם יש), אבל אל תתנו לזה לשבור אתכם. אתם מספיק חזקים כדי לקום ולהמשיך קדימה.
בונוס למשתחרר המתקדם: לרתום את הרשתות החברתיות למעקב משודרג.
בימינו, חיפוש עבודה הוא לא רק שליחת מיילים. העולם הדיגיטלי הוא כלי מטורף, ואתם, כדור ה-Z, יודעים את זה הכי טוב. לינקדאין, בפרט, הוא לא רק לוח מודעות, אלא גם כלי מעקב אישי שיכול לשדרג לכם את התהליך. זה כמו לשלב את הידע מהצבא עם הטכנולוגיה הכי מתקדמת, ואז בכלל אין עליכם.
לינקדאין – לא רק לחיפוש, אלא גם למעקב חכם.
ברגע שהגשתם מועמדות בחברה מסוימת, נכנסו לראיון, או אפילו קיבלתם דחייה – עקבו אחרי החברה בלינקדאין. עקבו אחרי אנשי המפתח שראיינו אתכם. אתם לא חייבים לשלוח בקשת חיבור, פשוט לעקוב. למה? כי זה נותן לכם מידע אסטרטגי:
- חדשות על החברה: אם הם מפרסמים על פרויקט חדש, או על קבלת מימון, זה יכול להעיד על התרחבות ועל פתיחת משרות נוספות. אתם רואים “מאחורי הקלעים”.
- פרסומים של אנשי מפתח: אם המראיין שלכם מפרסם על הקשיים במחלקה שלו, אתם מבינים יותר את האתגרים ויכולים להתאים את עצמכם.
- הזדמנויות נטוורקינג: לפעמים, יתפרסמו שם אירועים או מפגשים שאפשר להגיע אליהם וליצור קשרים חדשים.
זה לא מעקב פולשני, זה מעקב מודיעיני. הוא מאפשר לכם להבין את ה”וייב” של החברה גם אחרי שכבר הייתם שם.
שאלות ותשובות מהשטח: זה לא מוגזם כבר?
- ש: אני מרגיש שאני הופך לסטוקר. זה בסדר?ת: כל עוד אתם רק עוקבים ולא שולחים הודעות אישיות לכל אחד, זה לגמרי לגיטימי ומקצועי. חברות ובעלי תפקידים מפרסמים בלינקדאין בדיוק בשביל שיצרכו את התוכן שלהם. זה לא סטוקינג, זו אסטרטגיה חכמה. אתם לא רודפים, אתם מתעדכנים, וזה לגיטימי לחלוטין. תכלס, זה הרבה יותר בוגר מלהסתובב בלילות סביב הבית של הקצינה.
- ש: האם המעקב הזה נגמר כשאני מוצא עבודה?ת: המעקב אחרי מועמדויות ספציפיות אכן נגמר. אבל ההרגלים של מעקב אחרי חברות ואנשים בתעשייה שמעניינת אתכם – ממש לא. אתם תמיד רוצים להישאר מעודכנים, לדעת מה קורה בשוק, ולהיות עם יד על הדופק. זה חלק מניהול קריירה מתמשך. זה לא לטפח סוואנה, זה לטפח יער שלם של אפשרויות.
בשורה התחתונה: מה שהצבא לא לימד אתכם על ניהול קריירה.
אז מה למדנו? למדנו שחיפוש עבודה הוא לא בלאגן שצריך לסבול ממנו. הוא פרויקט לכל דבר ועניין. פרויקט שדורש תכנון, ארגון, ומעקב צמוד. הצבא לימד אתכם משמעת, נחישות, ויכולת לתפקד תחת לחץ. עכשיו, קחו את כל הכלים האלה, ותוסיפו להם את הטיפים שקיבלתם כאן. פתאום, אתם לא רק “חייל משוחרר שמחפש עבודה”. אתם מנהלי פרויקטים של הקריירה שלכם. אתם בשליטה. אתם יודעים בדיוק מה קורה. אתם לומדים מכל אינטראקציה. אתם לא מפזרים את עצמכם לכל עבר. אתם ממוקדים, יעילים, ורציניים. וזה, חברים יקרים, מה שהופך אתכם למועמדים מבוקשים. אז קדימה, צאו לדרך. הכלים בידיים שלכם. והכי חשוב – תהנו מהדרך. היא חלק מהמסע שלכם. והיא הולכת להיות מדהימה. בהצלחה!
