שאלות נפוצות בראיונות עבודה למשוחררים: התשובות שיבטיחו הצלחה מידית

ראיון עבודה ראשון אחרי צבא? הנה 7 שאלות שישברו לכם את הראש (ואיך לעבור אותן בחיוך)

אז יצאתם לחירות.

סיימתם את התקופה ההיא במדים.

פתאום העולם האזרחי כולו פרוש לפניכם.

התרגשות? בטח.

חששות? ברור.

ואז מגיעה המילה המפוצצת הזו.

“ראיון עבודה”.

רגע.

זה לא כמו לשבת אצל מש”קית ת”ש.

או לדווח למפקד.

זה עולם חדש.

כללים אחרים.

איך בכלל מתחילים?

מה שואלים?

מה עונים?

איך משכנעים מישהו ש-X שנות שירות קרבי/טכני/מנהלתי הכינו אתכם לזה?

אל דאגה.

נשמו עמוק.

בדיוק בשביל זה אנחנו כאן.

במאמר הזה נצלול לעומק.

נחשוף את השאלות הנפוצות ביותר שמעסיקים אוהבים לזרוק למועמדים טריים מהצבא.

נסביר למה הם שואלים אותן.

והכי חשוב? נלמד אתכם איך לענות בצורה שתפיל אותם מהכיסא.

תתכוננו.

הולך להיות מעניין.

ולגמרי פרקטי.

אם תסיימו לקרוא, מבטיחים שתראו ראיונות עבודה באור קצת שונה.

יאללה, מתחילים?

העולם החדש מול העולם הישן: למה ראיון אזרחי מרגיש כמו נחיתה על מאדים?

בצבא הכל היה די ברור.

יש היררכיה.

יש פקודות.

יש שפה פנימית.

יש קוד לבוש (שהוא נוח, חייבים להודות).

פתאום אתם יושבים מול אדם בחולצה מכופתרת.

אולי אפילו בלי דרגות.

החדר לפעמים נראה כמו בית קפה שיקי.

והוא מדבר בשפה שונה לגמרי.

מושגים כמו “סינרגיה”, “מתודולוגיה”, “אג’ייל”, “KPI”.

וואו.

זה קצת מבלבל, נכון?

איך מתרגמים שנים של “ניהול משימות מורכבות בתנאי אי-ודאות ובמחסור במשאבים” ל”ניהול פרויקטים תחת אילוצים”?

ואיך “עבודה בצוות תחת אש” הופכת ל”יכולת עבודה שיתופית בסביבה דינמית ומשתנה”?

זה בדיוק האתגר המרכזי שלכם כמשוחררים.

המעסיקים יודעים שהגעתם ממערכת אחרת.

הם לא בהכרח מצפים שתדעו את כל ז’רגון ההייטק או עולם העסקים.

אבל הם כן רוצים לראות שאתם מסוגלים לעשות את הסוויץ’.

להבין את כללי המשחק החדשים.

להתאים את עצמכם.

ולהראות שהכלים שרכשתם, גם אם בשדה אחר לגמרי (ולפעמים תחת תנאים הרבה יותר קיצוניים), רלוונטיים.

ראיון עבודה למשוחררים הוא לא רק מבחן כישורים טכניים (אם בכלל).

הוא מבחן התאמה תרבותית.

מבחן יכולת המרה של ניסיון.

ומבחן בשלות אישית.

בואו נראה איך עוברים אותו בהצטיינות, בלי להזיע יותר מדי (טוב, אולי קצת).

7 שאלות קלאסיות שיגרמו לכם לחשוב (ואיך לענות עליהן כמו ווינרים)

הנה הן.

השאלות שפגשתם בסימולציות.

ששמעתם עליהן סיפורים מחברים.

ושעכשיו אתם עומדים לפגוש בלייב.

קחו אוויר.

התכוננו נפשית.

ולמדו איך להפוך כל שאלה להזדמנות.

“ספר/י לי על עצמך.” – הסיפור שאתם חייבים לספר (רק בגרסה האזרחית, בבקשה)

זו השאלה הכי נפוצה בפער.

והיא הכי פתוחה ומבלבלת.

היא לא באמת רוצה לשמוע את כל קורות החיים שלכם מהגן, או סיפורים הזויים מהבקום.

היא רוצה לראות איך אתם מציגים את עצמכם.

מה אתם בוחרים להבליט.

ואיך זה מתחבר לתפקיד שלפניכם.

למשוחררים, זו הזדמנות אדירה לעשות את הטרנספורמציה הנדרשת.

הזדמנות לתרגם את השירות הצבאי שלכם לשפה רלוונטית.

להפוך משימות.

תפקידים.

ולמידות.

למונחים שרלוונטיים לעולם העבודה האזרחי.

איך עושים את זה כמו מקצוענים?

• פתיחה קצרה וממוקדת: מי אתם (שם, גיל – אם מרגיש לכם נכון לציין), מה הרקע הכללי שלכם לפני ואחרי הצבא.
• המעבר מהצבא – החלק המרכזי של הסיפור שלכם כרגע: סיימתי שירות מלא ומשמעותי ב… (כאן אפשר לציין את התחום הכללי – למשל, “תחום טכנולוגי”, “תחום פיקודי ומנהלתי”, “תחום מבצעי”).
• פירוט רלוונטי וממוקד: כאן אתם בוחרים 2-3 נקודות מהשירות שהכי מתאימות לתפקיד המבוקש. זה הזמן להדגיש אחריות שקיבלתם, פרויקטים שהובלתם או הייתם חלק מהם, יכולות טכניות שרכשתם, ניהול צוות, עמידה בלחץ, פתרון בעיות. תנו דוגמאות קצרות ומדויקות. תרגמו “אחראי מחסן נשק” ל”ניהול מלאי וקבלת אחריות על ציוד קריטי בשווי רב”. תרגמו “מפקד צוות” ל”אחריות על הכשרה וניהול ביצועי צוות של X חיילים”.
• החיבור להווה ולעתיד: “עכשיו, אחרי שסיימתי את השירות המרתק שלי, אני מחפש/ת את האתגר הבא בעולם האזרחי, מתוך רצון ליישם את היכולות שרכשתי וללמוד דברים חדשים. התפקיד הזה בחברה שלכם נראה לי בדיוק מתאים כי…” (כאן מחברים באופן ישיר בין מה שהדגשתם מהשירות לדרישות התפקיד ולמה שקראתם על החברה או התפקיד). הראו שהשקעתם מחשבה.
• סיום אופטימי ומחובר: סיימו בהבעת מוטיבציה גבוהה לתפקיד ולהשתלבות בחברה.

זכרו: זו לא ויקיפדיה של השירות הצבאי שלכם. זו פרסומת קצרה, חכמה ויעילה לכם, שמותאמת בדיוק ל”קהל היעד” שלפניכם.

“איפה את/ה רואה את עצמך בעוד 5 שנים?” – האם את/ה בכלל יודע/ת לאן את/ה הולך/ת (וזה בסדר)?

שאלה שמרגישה לפעמים כמו מבחן ריאליזם מול פנטזיה, או מבחן נאמנות עתידית.

האמת? רוב המשוחררים לא באמת יודעים איפה הם יהיו בעוד 5 שנים. וחלקם אפילו לא רוצים לדעת!

חלק יתחילו ללמוד, חלק יטיילו עמוק לתוך המזרח/דרום אמריקה, חלק ינסו עבודה ראשונה ויתאהבו, חלק יתאכזבו ויחליפו כיוון.

וזה בסדר גמור!

המעסיק לא באמת מצפה שתתחייבו לחתונה על הנייר.

הוא רוצה לראות כיוון מחשבה.

שאיפות בסיסיות.

ורצון עקרוני להתפתח.

הוא גם מנסה להבין אם אתם רואים את עצמכם גדלים בתוך החברה הזו, או שזו סתם תחנת מעבר.

איך לענות?

היו כנים, אבל אסטרטגיים וחיוביים.

אפשר להגיד משהו כמו: “אני כרגע בתחילת הדרך המשמעותית שלי בעולם האזרחי. המטרה הראשונית שלי היא לרכוש ניסיון מעשי ומשמעותי בתחום ה-X (או בתפקיד הזה ספציפית). בעוד 5 שנים, אני מקווה להיות בעמדה שבה רכשתי מומחיות בתחום שבחרתי, אולי לקחת על עצמי אחריות גדולה יותר, לנהל פרויקטים מורכבים יותר, ואולי לשלב לימודים אקדמיים או הכשרות מקצועיות רלוונטיות שיקדמו אותי בתחום. אני שואפ/ת לגדול ולהתפתח מקצועית ואישית, בתחום שמעניין אותי ומתאים לי, ואני מאמין/ה שהחברה שלכם היא מקום מצוין לעשות את זה, בגלל ה…(אפשר להזכיר משהו שקראתם על מסלולי קידום או תרבות למידה בחברה).”

הדגש הוא על רצון ללמוד, לצמוח, לקחת אחריות, ולהיות בעל/ת ערך לארגון. זה מראה על מחוייבות פוטנציאלית.

אם יש לכם כבר כיוון ברור (למשל, אתם מתכננים ללמוד מדעי המחשב), אפשר לציין זאת ולקשר איך התפקיד הזה הוא צעד משמעותי בדרך לשם, ואיך הניסיון שתצברו יעזור לכם בלימודים ובעתיד.

“מה החולשות שלך?” – המלכודת המתוקה-מרירה שכולם נופלים בה (אם לא מתכוננים)

אה, השאלה המיתולוגית.

זו שגורמת לכולם להתפתל בכיסא.

והיא לגמרי מלכודת.

אף אחד לא מצפה שתגידו שאתם מתעצבנים מהר, עצלנים, גנבים קטנים או שאתם תמיד מאחרים וחושבים שזה בסדר.

וגם אל תגידו קלישאות כמו “אני פרפקציוניסט מדי” או “אני עובד קשה מדי” – אלא אם אתם ממש טובים בלגבות את זה בסיפור אמיתי, כנה ורלוונטי (ורוב האנשים לא!).

מה כן?

המעסיק שואל את זה כדי לבדוק את המודעות העצמית שלכם.

את הכנות שלכם.

ואת היכולת שלכם להתמודד עם ביקורת ולפעול לשיפור.

בחרו חולשה אמיתית, אבל כזו ש:

1. אינה קריטית באופן הרסני לתפקיד המבוקש (אל תגידו שאתם לא טובים במספרים אם אתם מתראיינים לתפקיד הנהלת חשבונות).
2. אתם מודעים אליה באמת ובתמים.
3. אתם עובדים באופן אקטיבי כדי לשפר אותה, ויש לכם דוגמה לכך.

דוגמאות טובות יכולות להיות:

• “אני לפעמים נוט/ה לקחת על עצמי יותר מדי משימות חדשות, כי אני רוצה לעזור, להיות מעורב/ת ולהיות יעיל/ה בכל החזיתות, ואני עובד/ת על זה באמצעות למידה של ניהול זמן ואסרטיביות, ומתמקדת בלדעת מתי לבקש עזרה או להאציל סמכויות.”
• “אני לפעמים נוט/ה להתמקד יתר על המידה בפרטים הקטנים בתחילת פרויקט, ואני לומד/ת איך למצוא את האיזון הנכון בין תשומת לב לפרטים לבין ראיית התמונה הגדולה והתקדמות מהירה יותר.”
• “אני לא תמיד מרגיש/ה הכי בנוח לדבר בפני קהל גדול או לעשות פרזנטציות, למרות שאני מתקשר/ת מצוין אחד על אחד או בצוות קטן, ואני מנסה להתאמן על זה וליזום הזדמנויות לדבר בפני קבוצות קטנות כדי להשתפר.”

שימו לב שהתשובה מורכבת משני חלקים: זיהוי החולשה והפעולה לשיפורה. המסר למעסיק הוא: אני מודע/ת לעצמי, כנה/ה, לוקח/ת אחריות על הצמיחה האישית שלי ואקטיבי/ת בשיפור עצמי. זה שווה זהב בעיניים של כל מעסיק.

“למה עזבת את התפקיד הקודם?” – התשובה שהכי קל לזכור (כי היא פשוטה)

טוב, זו לא באמת שאלה קשה לרוב המשוחררים.

אתם סיימתם שירות צבאי חובה/קבע.

נקודה.

התשובה היא פשוטה וישירה: “סיימתי שירות מלא בצה”ל / סיימתי קבע אחרי X שנים.”

אפשר ואף כדאי להוסיף משפט קצר וחיובי על החוויה (“זה היה שירות משמעותי מאוד עבורי”, “רכשתי שם המון כלים וידע פרקטי”).

מיד לאחר מכן, עשו את המעבר חלק אל הסיבה שבגללה אתם יושבים שם כרגע: “עכשיו, כשהשתחררתי, אני מוכן/ה לאתגר הבא בעולם האזרחי ומחפש/ת הזדמנות ליישם את היכולות שרכשתי ולהתחיל לצמוח בתחום ה…(התחום של המשרה הנוכחית).”

אין צורך להרחיב על קשיי השירות, תנאים, מפקדים מעצבנים, או כל דבר שלילי אחר. רק הפוקוס קדימה, בחיוביות וברצון להתקדם.

“איך התמודדת עם סיטואציה קשה/מלחיצה/שלא ידעת מה לעשות בה?” – זמן להוציא את סיפורי הצבא (בגרסה ערוכה ומכובסת)

צבא = לחץ.

זה קשר שלא צריך להסביר לאף ישראלי.

כל משוחרר, בלי יוצא מן הכלל, עבר אינספור סיטואציות מלחיצות בשירותו.

בין אם זה תחת לחץ זמן מטורף, תקלות בלתי צפויות שהפכו את התוכניות, עבודה עם אנשים קשים או בסיטואציות חברתיות מורכבות, או כמובן אירועים מבצעיים או תרגילים אינטנסיביים.

המעסיק שואל את זה כדי להבין את היכולת שלכם לתפקד תחת לחץ.

לקבל החלטות.

לפתור בעיות באופן יצירתי.

לשמור על קור רוח יחסי (בואו, לא נגזים).

ולהתאים את עצמכם למצב משתנה.

בחרו סיטואציה ספציפית מהשירות הצבאי.

רצוי כזו שבה הייתם צריכים לקבל החלטה, לנקוט פעולה אקטיבית, או שהייתה לה תוצאה ברורה.

ספרו אותה בקצרה ובצורה ברורה, תוך התמקדות בתפקיד שלכם וביכולות שהפעלתם.

השתמשו בשיטת STAR (Situation, Task, Action, Result) – רק אל תגידו שאתם משתמשים בה. פשוט סדרו את הסיפור בראש:

• סיטואציה: תארו את ההקשר בקצרה (היינו באמצע תרגיל מורכב, התגלתה תקלה קריטית במערכת שעות לפני מבצע, קיבלנו משימה דחופה עם דד-ליין בלתי אפשרי, היה קונפליקט חריף בצוות שסיכן את הביצועים). תנו מספיק רקע כדי שהמראיין יבין את המצב, אבל בלי להתעסק בפרטים צבאיים לא רלוונטיים.
• משימה: מה היה נדרש מכם לעשות באופן אישי, או מה הייתה המטרה (להחזיר את המערכת לפעולה בזמן, לסיים את המשימה למרות הקושי, לפתור את הקונפליקט ולהחזיר את הצוות ליעילות).
• פעולה: מה *אתם* עשיתם בפועל כדי להתמודד עם המצב (לקחתם יוזמה, אספתם את הצוות וניתחתם את הבעיה, גייסתם עזרה מגורמים אחרים, שיניתם את התוכנית המקורית, תיווכתם בין אנשים, עבדתם שעות נוספות). הדגישו את התפקיד הפעיל והאחריות שלכם בסיטואציה.
• תוצאה: מה קרה בסוף (המערכת חזרה לפעולה בזמן, סיימנו את המשימה בהצלחה, הקונפליקט נפתר והצוות חזר לעבודה תקינה). הדגישו את התוצאה החיובית (גם אם לא הכל היה מושלם), וחשוב מכך – מה למדתם מהסיטואציה הזו.

אל תכנסו יותר מדי לפרטים טכניים צבאיים שאינם רלוונטיים לתפקיד האזרחי. תרגמו את סוג הלחץ הצבאי למונחים אזרחיים (למשל, דד-ליין צבאי קשוח הוא כמו דד-ליין של פרויקט תוכנה או תוכנית שיווק).

“מה למדת מהשירות הצבאי שיעזור לך בתפקיד הזה?” – הגשר שבין מדים לחליפה (או טי שירט וג’ינס)

זו השאלה הכי טובה שיכולה להיות לכם!

זו ההזדמנות שלכם לעשות את החיבור הברור, הבהיר והמוצלח בין עולם המדים לעולם האזרחי.

אל תהססו. אל תמעיטו בערך השירות שלכם. הגיעו לראיון מוכנים עם התשובה הזו.

חשבו ספציפית על התפקיד שאליו אתם מתראיינים כרגע.

אילו כישורים רשומים בדרישות התפקיד? אילו כישורים נראה לכם שיהיו חשובים בו?

עבודה בצוות? אחריות? עמידה בזמנים ובלו”ז צפוף? למידה מהירה של חומר חדש? יכולת טכנית ספציפית? קבלת החלטות בתנאי אי-ודאות? יוזמה ויצירתיות? יחסי אנוש טובים? יכולת עבודה עם מגוון אנשים?

עכשיו, חשבו איך השירות הצבאי שלכם סיפק לכם את הכלים והניסיון האלה. היו ספציפיים!

גם אם הייתם טבחים, למדתם לעבוד בלחץ אדיר, בצוות גדול ומגוון, לעמוד בלו”ז (ארוחות!), ולקחת אחריות על משהו קריטי לבריאות ומוכנות (כן, אוכל זה קריטי!).

אם הייתם לוחמים, רכשתם עמידה בלחץ קיצוני, קבלת החלטות מהירות בתנאי שטח, עבודת צוות יוצאת דופן ותלות הדדית, ומשמעת עצמית ברזל.

אם הייתם טכנאים במערך מסוים, רכשתם מומחיות טכנית ספציפית, יכולת פתרון בעיות מורכבות, חשיבה אנליטית, ולעיתים גם ניהול צוות או הדרכה.

אם הייתם מפקדים בכל תפקיד, רכשתם יכולות מנהיגות, ניהול אנשים, הנעת צוות לעמידה ביעדים, קבלת אחריות רחבה, תכנון וביצוע.

התשובה צריכה להיות ממוקדת בתפקיד הספציפי.

השתמשו בביטויים כמו: “בשירות למדתי…”, “פיתחתי יכולות ב…”, “קיבלתי אחריות על…”, “עבדתי מול…”, “התמודדתי בהצלחה עם…”, “שם רכשתי את הכלים הנדרשים ל…”

תנו דוגמה קצרה אחת שתמחיש את הנקודה שאתם מדגישים (למשל, אם דיברתם על עבודת צוות, תנו דוגמה קצרה לפעילות שנעשתה בצוות והצליחה בזכות זה).

הראו שאתם מבינים מה התפקיד דורש ואיך הניסיון הצבאי שלכם, על אף שהוא שונה, נותן לכם יתרון או לפחות בסיס מצוין להשתלב ולהצליח.

“יש לך שאלות אלינו?” – רגע האמת (וההזדמנות שלכם לבלוט מעל כולם)

אם יש טיפ אחד ששווה זהב בראיונות עבודה, ושרוב המשוחררים פשוט מפספסים אותו, זה זה.

כשמראיין שואל “יש לך שאלות?”, התשובה הנכונה היא תמיד, אבל תמיד!

“כן, בהחלט.”

השאלה הזו מראה עניין אמיתי.

מוטיבציה.

רצינות.

והשקעה מחשבתית בתפקיד ובעתיד שלכם בחברה.

היא גם הזדמנות אחרונה שלכם לקבל עוד מידע קריטי על התפקיד, הצוות והחברה.

לשדר מקצועיות וסקרנות בריאה.

ולאשר שהבנתם את התפקיד והחברה (או לחדד דברים שלא היו ברורים).

אז מה אפשר לשאול?

הכינו מראש 3-5 שאלות. לא חייבים לשאול את כולן, אבל שיהיה לכם מאגר.

שאלו שאלות שמראות שאתם חושבים לעומק על התפקיד ועל ההשתלבות שלכם.

• “איך נראה יום יום או שבוע טיפוסי בתפקיד הזה? עם אילו ממשקים אני עובד/ת בדרך כלל?”
• “מהם האתגרים העיקריים שצפויים לאדם שנכנס לתפקיד הזה בחודשים הראשונים?”
• “איך נראית ההתפתחות המקצועית או מסלולי הקידום בחברה בתפקידים כמו זה, בטווח הקצר והארוך?”
• “איך מודדים הצלחה בתפקיד הזה? מהם היעדים המרכזיים לצפיים ממני?”
• “תוכל/י לספר לי קצת יותר על הצוות שאני עתיד/ה להשתלב בו? איך נראית העבודה המשותפת?”
• “מהי התרבות הארגונית של החברה? האם יש פעילויות צוותיות או חברתיות?”
• “מהם הצעדים הבאים בתהליך המיון? מתי צפויות להיות תשובות?” (זו שאלה פרקטית ולגיטימית בסוף).

אל תשאלו שאלות שאתם יכולים למצוא בקלות באתר החברה או בדף הלינקדאין שלה (זה מראה שלא עשיתם שיעורי בית!).

אל תשאלו רק על שכר, חופשות, או תנאים בשלב הזה (אלא אם המראיין עצמו מעלה את הנושא ופותח את השיחה עליו).

שאלו שאלות שמראות שאתם באמת רוצים את התפקיד ומעוניינים להצליח בו.

שאלות קשות? יש לנו תשובות! (מיני Q&A למתקדמים ולמבולבלים)

מעבר לשאלות הקלאסיות, יש עוד כמה דברים שצפים בראש כמשוחררים טריים.

הנה תשובות לכמה שאלות בוערות במיוחד:

שאלה: אין לי שום ניסיון אזרחי רלוונטי לתפקיד. קורות החיים שלי זה רק שירות צבאי. מה אני אגיד לעזאזל?

תשובה: קודם כל, קחו אוויר. זה המצב של רוב המשוחררים, וזה לגיטימי לחלוטין. המעסיקים מודעים לזה. זו נקודת פתיחה מצוינת להדגיש את הפוטנציאל שלכם, את יכולת הלמידה המהירה שרכשתם (כי בצבא כל הזמן לומדים דברים חדשים!), ואת המוטיבציה הגבוהה שלכם להיכנס לעולם האזרחי ולרכוש ניסיון. תרגמו שוב את הכישורים ה”רכים” וה”קשים” שרכשתם בצבא (משמעת עצמית, אחריות, עמידה ביעדים, עבודת צוות, פתרון בעיות, יסודיות, וגם כישורים טכניים אם היו) לכלים שרלוונטיים לכל תפקיד. הדגישו את הרצון שלכם להשקיע, ללמוד את התחום החדש מאפס, ולהיות עובדים טובים ונאמנים. הרבה מעסיקים מחפשים פוטנציאל, גישה נכונה ומוסר עבודה גבוה לא פחות מניסיון קודם.

שאלה: אני מתכנן/ת טיול גדול אחרי הצבא. איך מסבירים את ה”חור” הזה בקורות החיים, או את העובדה שאני מחפש/ת עבודה רק לתקופה מוגבלת לפני הטיול?

תשובה: שקיפות היא המפתח. אם אתם מחפשים עבודה זמנית לפני הטיול, היו כנים לגבי התוכנית שלכם. דייקו בתקופה שבה תוכלו לעבוד (למשל, “עד סוף אוגוסט”) והדגישו את הרצון שלכם להשקיע, להיות יעילים ולתרום כמה שיותר בתקופה הזו. הרבה מקומות עבודה (כמו שירות לקוחות, מכירות, עבודות אדמיניסטרטיביות, עבודות סטודנטיאליות) רגילים לגייס אנשים לתקופות מוגבלות. אם אתם מתראיינים אחרי הטיול, אל תתייחסו לטיול כאל משהו שצריך להתנצל עליו. התייחסו אליו כחוויה מעשירה שתרמה לכם רבות (בגרות, עצמאות, התמודדות עם הלא נודע, יכולת תכנון וניהול עצמי, חשיפה לתרבויות שונות). זה לא “חור בקורות חיים”, זו תקופה חשובה שעברתם ושיכולה אפילו להיתפס כחיובית בעיני מעסיקים שמחפשים אנשים עם אופקים רחבים וניסיון חיים.

שאלה: האם כדאי לציין דרגה צבאית או שם של יחידה “נחשבת” או סודית?

תשובה: בדרך כלל, פחות רלוונטי ויותר מזיק. דרגות צבאיות לרוב אינן משמעותיות למעסיק האזרחי, אלא אם כן הן קשורות ישירות לתפקיד ניהולי בכיר מאוד שאתם מתמודדים עליו והדרגה ממחישה ניסיון זה (למשל, רס”ן או סא”ל עם ניסיון ניהולי רחב). שם היחידה פחות חשוב מהתוכן של התפקיד שביצעתם. לגבי יחידות מסווגות או סודיות – בשום אופן אסור לציין אותן או פרטים שיכולים להסגיר אותן! התמקדו בתפקידים שביצעתם, באחריות שקיבלתם, בכישורים שרכשתם (רכים וקשים) ובהישגים (שתורגמו למונחים אזרחיים ומובנים), ולא בדרגה או שם היחידה שמעסיק אזרחי לרוב לא מכיר או לא מתייחס אליה.

שאלה: מה לענות כששואלים על ציפיות שכר בתפקיד ראשון אחרי צבא?

תשובה: זו שאלה טריקית ראשונה לרוב המשוחררים, כי פשוט אין לכם בסיס להשוואה. כדאי ומומלץ לחקור מראש טווחי שכר מקובלים לתפקידים דומים לאנשים בתחילת דרכם בתחום הספציפי שאתם מתראיינים אליו. אפשר לחפש קצת ברשת (בפורומים, קבוצות פייסבוק רלוונטיות), לשאול חברים שכבר עובדים, או בפורומים מקצועיים. כשאתם עונים, עדיף לנקוב בטווח שכר ריאלי ולא בסכום מדויק (“אני מצפה לטווח שכר של X עד Y, בהתאם להיקף המשרה ותחומי האחריות”). אפשר גם להגיד שאתם גמישים בשלב הזה ומוכנים ללמוד את התחום, ושהדבר החשוב ביותר לכם כרגע הוא לצבור ניסיון ולהיכנס לתחום שמעניין אתכם, ולכן אתם מצפים לשכר ההולם תפקיד התחלתי עם פוטנציאל גדילה והתפתחות. המנעו מציפיות גבוהות מדי שאינן ריאליות לשכר התחלתי בלי ניסיון קודם, זה יכול לפסול אתכם מיד.

שאלה: איך כדאי להתלבש לראיון עבודה ראשון?

תשובה: הכלל הבסיסי הוא להתלבש בצורה מכובדת, נקייה, מסודרת ונעימה לעין. לא צריך חליפה ועניבה (אלא אם כן אתם מתראיינים לבנק השקעות או למשרד עורכי דין יוקרתי במיוחד). לגברים: חולצה מכופתרת או טי שירט פולו נקייה ומגוהצת, מכנסי בד או ג’ינס כהה נקי, נעליים סגורות ונקיות. לנשים: לבוש דומה, או שמלה/חצאית באורך מכובד. הימנעו מבגדים חשופים מדי, מלוכלכים, קרועים, או עם הדפסים בולטים ומוזרים. תמיד עדיף להיות מעט “overdressed” (לבושים קצת יותר רשמי מהמקובל בחברה) מאשר “underdressed” (לבושים פחות מדי). המראה החיצוני משדר רצינות, כבוד לתהליך ולמעסיק, ומקצועיות בסיסית.

שאלה: מה עושים אחרי הראיון כדי להשאיר רושם טוב?

תשובה: שלחו מייל תודה קצר למראיין תוך 24 שעות מהראיון (לא מיד כשאתם יוצאים מהדלת, אבל גם לא אחרי שבוע). חזרו בו על התעניינותכם בתפקיד ובחברה, הדגישו שוב בקצרה (במשפט אחד או שניים) נקודה מרכזית שעלה בראיון או כישור מרכזי שלכם שמתאים במיוחד לתפקיד, והודו לו/לה על הזמן ועל המידע שקיבלתם. זה מראה מקצועיות, נימוס, והתלהבות, ומשאיר רושם חיובי אחרון לפני שהם מקבלים החלטה. אם לא קיבלתם תשובה במועד שהוזכר בראיון, לגיטימי לשלוח מייל תזכורת עדין אחרי שעבר המועד.

שאלה: לא התקבלתי לתפקיד שרציתי. באסה! מה עכשיו?

תשובה: קודם כל, זה קורה לכולם, ובטח כשמחפשים עבודה ראשונה! שוק העבודה הוא תחרותי, ולא תמיד זה אישי. אל תיקחו את זה קשה מדי ואל תתייאשו בשום אופן. נסו לברר מה הייתה הסיבה לאי הקבלה (אם אפשר, בדרך כלל חברות לא ממהרות לספק פירוט, אבל אם עבר זמן ואתם שולחים מייל מנומס ומבקשים משוב, אולי תקבלו כיוון) – האם זה היה חוסר ניסיון? כישורים מסוימים שהיו חסרים? התאמה פחות טובה לצוות או לתרבות הארגונית הספציפית? השתמשו במשוב הזה (אם קיבלתם) כדי להשתפר לקראת הראיון הבא. כל ראיון הוא אימון, ולומדים מכל ראיון שעוברים. המשיכו לחפש ולהתראיין. התפקיד הנכון ביותר עבורכם מחכה לכם איפשהו, ואתם תגיעו אליו מנוסים וחכמים יותר מכל ראיון שעברתם.

מעבר למילים: שפת גוף, ביטחון וכל ה”קטנות” שמשנות הכל בראיון

ראיון עבודה זה לא רק מה שאתם אומרים.

זה גם איך שאתם אומרים את זה.

איך אתם נראים.

איך אתם יושבים.

איך אתם מתנהלים.

התקשורת הבלתי מילולית מהווה חלק משמעותי מהרושם שאתם משאירים.

המבט בעיניים והלחיצת יד (כן, זה עדיין קריטי, גם בעידן הזום)

כשאתם נכנסים לחדר הראיון, או מתחברים לשיחת וידאו, חייכו חיוך אמיתי (או לפחות נינוח).

אם הראיון פרונטלי, לחצו יד (אם המראיין מושיט לכם אותה ראשון) בחוזקה אך לא מוחצת מדי. לחיצת יד רפה משדרת חוסר ביטחון.

במהלך הראיון, הסתכלו למראיין בעיניים כשאתם מדברים או מקשיבים (אבל אל תבהו בלי למצמץ! מצאו את האיזון הנכון). זה משדר כנות, ביטחון ועניין.

ישיבה זקופה אך נינוחה משדרת ביטחון וקשב.

הימנעו מלשחק עם חפצים (עט, טבעת), לנשנש, ללעוס מסטיק, או להשתמש בטלפון (הוא צריך להיות על שקט ובכיס/בתיק!).

אל תסתכלו בשעון או תגלגלו עיניים.

כל אלה מראים חוסר עניין, חוסר כבוד לתהליך, או עצבנות יתר.

לשדר נינוחות (גם אם הלב דופק בטירוף ומזיעים כמו בסוף מסע)

זה טבעי לחלוטין להיות לחוצים בראיון עבודה, בטח הראשון אחרי תקופה ארוכה במערכת אחרת.

המעסיק יודע את זה ומבין את זה.

אבל נסו לשדר כמה שיותר נינוחות וביטחון.

דיברו בקצב רגוע וברור (לא מהר מדי ולא לאט מדי).

קחו שנייה לחשוב לפני שאתם עונים על שאלה מורכבת (זה מראה שאתם שוקלים את הדברים ברצינות). אל תפחדו משקט קצר.

אם אתם לא מבינים שאלה, אל תהססו לבקש הבהרה בצורה מנומסת (“אפשר בבקשה לחזור על השאלה או להבהיר למה הכוונה?”, “רק לוודא שהבנתי נכון את השאלה שלך…”). זה עדיף על לתת תשובה לא רלוונטית.

הומור קל, אם מתאים לסיטואציה ולמראיין (תלוי מי יושב מולכם!), יכול לשבור את הקרח ולהראות צד אישי ונעים שלכם.

זכרו: אתם לא בחקירה. זו שיחה דו-צדדית. אמנם שיחה עם מטרה הדדית, אבל עדיין שיחה בין בני אדם. היו נחמדים, אדיבים ומקצועיים.

טיפים של אלופים: איך להתכונן ולנצח את המשחק עוד לפני שנכנסתם לחדר

הכנה.

הכנה.

ועוד פעם הכנה.

אין קיצורי דרך כאן. זה המפתח העיקרי להצלחה בראיון.

• חקרו לעומק את החברה ואת התפקיד: היכנסו לאתר החברה, חפשו עליה כתבות חדשותיות (חיוביות כמובן), קראו את תיאור התפקיד שוב ושוב. מה החברה עושה? מי הלקוחות שלה? מה המוצרים/שירותים? מי המתחרים (אם רלוונטי וניתן למצוא)? מהן דרישות התפקיד? ככל שתדעו יותר, תוכלו לחבר טוב יותר את היכולות שלכם למה שהם מחפשים, ולהראות שאתם באמת מתעניינים בהם ספציפית ולא סתם שולחים קורות חיים לכל עבר.
• תרגלו תשובות לשאלות נפוצות: לא חייבים לשנן תסריטים מילה במילה (זה עלול להישמע רובוטי), אבל חשבו מראש איך תענו על כל השאלות שדיברנו עליהן במאמר זה ועל שאלות נוספות שעשויות לצוץ (למשל, למה בחרתם דווקא בתחום הזה? למה אתם מתעניינים דווקא בנו כחברה? מה אתם יודעים עלינו?). תרגלו מול מראה, מול חבר/ה, או אפילו הקליטו את עצמכם.
• הכינו שאלות משלכם: כבר דיברנו על זה בהרחבה, וזה סופר חשוב. הכינו 3-5 שאלות רלוונטיות ומעניינות על התפקיד, הצוות, או החברה.
• תכננו את ההגעה: ודאו שאתם יודעים איך להגיע למקום הראיון, כמה זמן זה לוקח (כולל פקקים וזמן מציאת חניה/הגעה בתחבורה ציבורית), וצאו מספיק זמן מראש. עדיף לחכות כמה דקות בחוץ מאשר לאחר. איחור משדר חוסר רצינות וזלזול.
• הכינו את הבגדים שאתם מתכננים ללבוש: עשו זאת יום קודם, ודאו שהם נקיים ומגוהצים. שלא תצטרכו להתחיל לחפש מה ללבוש ולהיכנס ללחץ חמש דקות לפני שצריך לצאת מהבית.
• תגיעו רעננים ומלאי אנרגיה חיובית: נסו לישון טוב בלילה שלפני. תחשבו חיובי על הראיון ועל ההזדמנות. גישה חיובית עושה פלאים.

אז זהו.

עברנו על השאלות העיקריות.

הבנו את הראש של המעסיקים.

קיבלתם כלים לתרגם את הניסיון הצבאי שלכם לשפה אזרחית רלוונטית.

ולמדתם כמה טריקים חשובים על תקשורת לא מילולית והכנה נכונה.

ועכשיו כל מה שנשאר זה ליישם את כל הידע הזה.

המעבר מהצבא לאזרחות הוא תקופה מאתגרת ומלאת שינויים, אבל היא גם מלאת הזדמנויות מדהימות.

אתם מגיעים לשוק העבודה עם ארגז כלים מדהים שרכשתם בשירות הצבאי.

משמעת עצמית ויכולת עמידה במשימות.

יכולת עבודה בצוות בתנאים משתנים.

פתרון בעיות תחת לחץ.

ובטח עוד המון דברים ספציפיים לתפקיד שביצעתם ולחוויה האישית שלכם.

אל תמעיטו בערכם של הכלים האלה.

הציגו אותם בגאווה וביטחון.

התכוננו היטב לכל ראיון כאילו הוא היחיד והאחרון (אבל אל תהיו לחוצים מדי).

הגיעו לראיון עם אנרגיה טובה ורצון אמיתי ללמוד ולהצליח.

והראו למעסיק שאתם לא רק “חיילים משוחררים”.

אתם המועמדים הכי טובים, רציניים ומוכשרים שהוא יפגוש היום.

יאללה, צאו לדרך וכבשו את שוק העבודה!

בהצלחה ענקית!