יופי, סיימתם צבא!
קולולו, ברכות.
עכשיו מתחיל החלק הכיפי באמת – להתמודד עם החיים האזרחיים.
ואחד הדברים הראשונים שעומדים על הפרק, בטח אם הבטן מקרקרת או שאתם רוצים לממן טיול גדול, זה מציאת עבודה.
לא משנה אם אתם מכוונים למשרת סטודנט, עבודה מועדפת, או קורעים את העיר הגדולה בחיפוש אחר הסטארט-אפ הבא.
השלב הכמעט הכי חשוב בכל הסיפור הזה?
נכון, הריאיון.
ואנחנו מדברים לא רק על מה שאתם אומרים.
אלא גם על מה שאתם *לא* אומרים.
כי לגוף שלכם יש שפה משלו.
ולפעמים, הוא צועק דברים שהפה שלכם אפילו לא חלם ללחוש.
בואו נצלול יחד לעולם המרתק של שפת הגוף בראיונות עבודה.
נגלה איך להפוך את הגוף שלכם לבן ברית נאמן.
שישדר בדיוק את מה שאתם רוצים שהמראיין יקלוט.
מוכנים?
כי זה הולך להיות מעניין.
הקוד הסודי לגוף שלך בראיון עבודה
ראיון עבודה. זה רגע האמת.
שמים אתכם מתחת למיקרוסקופ, בוחנים כל מילה, כל תנועה.
אתם מוכנים, התלבשתם יפה (מקווה!), עברתם על שאלות נפוצות (אני מקווה עוד יותר!).
אבל האם חשבתם על מה שהידיים שלכם עושות מתחת לשולחן?
או כמה פעמים מצמצתם בדקה האחרונה?
שפת גוף היא לא איזה טריק קטן. היא חלק ענק מהתקשורת האנושית.
למעשה, מחקרים מראים שחלק הארי מהמסר שלנו עובר דרך ערוצים לא מילוליים.
כן כן, הדרך שבה אתם יושבים, מסתכלים, מזיזים את הידיים, ואפילו טון הדיבור שלכם – כל אלה אומרים המון על הביטחון העצמי שלכם, על הכנות שלכם, ועל כמה אתם באמת רוצים את התפקיד.
ולמשתחררים טריים, שחלקם אולי מרגישים קצת חוסר ביטחון מול העולם האזרחי, שפת הגוף יכולה להיות כלי מדהים לגשר על הפער הזה.
להראות שאתם מוכנים, רציניים, וכן, גם קצת מגניבים.
איך העיניים שלך מדברות? – הקשר העין הקדוש
נתחיל בבסיס הבסיסי.
קשר עין.
זה אולי הדבר הכי חשוב שיש.
מישהו שמסתכל לכם בעיניים כשהוא מדבר, בדרך כלל משדר כנות, ביטחון, ואמינות.
לעומת זאת, מי שמתחמק ממבט, משוטט עם העיניים בכל חדר, או בוהה בתקרה כאילו התשובות לכל השאלות כתובות שם בכוכבים – זה יכול להתפרש כחוסר ביטחון, הסתרת מידע, או סתם חוסר עניין (אפילו אם אתם גמורים על המשרה).
- הסוד הגדול: לא לבהות. יש הבדל ענק בין קשר עין נעים לבין בהייה מאיימת שהייתה גורמת גם לאחרון הסמלים להוריד מבט. המטרה היא ליצור חיבור, לא תחרות “מי מצמץ ראשון”.
- כמה זמן? נהוג להסתכל על המראיין בערך 60-70% מהזמן בזמן שאתם מדברים, וקצת פחות כשאתם מקשיבים. זה מאפשר לכם גם לחשוב לרגע או לאסוף את המחשבות מבלי להיראות מפוזרים.
- מה עם כמה מראיינים? אם יושבים מולכם כמה אנשים, הקפידו לחלק את תשומת הלב. התחילו את התשובה כשהמבט מופנה בעיקר למראיין ששאל את השאלה, ובהדרגה סובבו את המבט גם לשאר הנוכחים בחדר (או בזום!). זה מראה שאתם מתקשרים עם כולם, לא רק עם אדם אחד.
היציבה שלך בראיון עבודה – כן, גם כשאתה יושב
אוקיי, אז הגענו לריאיון. בדרך כלל, מהר מאוד תמצאו את עצמכם יושבים על כיסא.
ואז הקסם מתחיל.
או האסון.
תלוי איך אתם יושבים.
יציבה כפופה, כתפיים שמוטות, ראש למטה – זה שידור חי של “אני לא בטוח בעצמי”, “אני עייף”, או “אני מעדיף להיות בכל מקום אחר חוץ מכאן”.
לעומת זאת, ישיבה זקופה (אבל לא נוקשה כמו מקל!), גב ישר, כתפיים אחורה, ראש למעלה – זה סיפור אחר לגמרי.
זה אומר: “אני בטוח”, “אני קשוב”, “אני רציני”, “אני כאן כדי לשחק”.
- איך עושים את זה נכון? שבו כך שהגב שלכם נוגע במשענת הכיסא (אם יש) אבל לא שוקעים בה לגמרי. שתי כפות הרגליים על הרצפה. לא רגל על רגל בצורה הדוקה מדי (זה יכול להיראות הגנתי או אטום), ולא רגליים פרושות מדי (זה יכול להיראות יהיר או חסר כבוד למרחב).
- קצת קדימה? הטיית הגוף מעט קדימה (באופן עדין, לא כאילו אתם עומדים לזנק) יכולה לשדר עניין והקשבה פעילה. רק אל תגזימו ואל תפלשו למרחב האישי של המראיין.
מה לעשות עם הידיים? הסיפור של תנועות הידיים
אוי, ידיים. איזה סיפור הן יכולות לספר.
ידיים שמונחות ברישול על השולחן.
ידיים שמפוררות נייר טישו.
ידיים שמחקות אוטוסטרדה על הברכיים.
וידיים שמתעופפות בחדר כמו להקת ציפורים היסטרית.
כל אלה יכולים להפריע, לבלבל, או לשדר חוסר שקט.
- המלצה כללית: נסו שהידיים שלכם יהיו גלויות ונינוחות. הנחתן בצורה של “פירמידה” (קצות האצבעות נוגעים אחד בשני) בזמן שאתם מקשיבים, או שימוש בתנועות ידיים פתוחות ומתונות בזמן שאתם מדברים – כל אלה משדרים ביטחון ושקיפות.
- תנועות ידיים בזמן דיבור: תנועות ידיים יכולות להיות מדהימות כדי להדגיש נקודות חשובות, להמחיש רעיונות, ולהוסיף אנרגיה לדיבור. רק שימו לב שהן לא מוגזמות, לא מהירות מדי, ולא מסיחות את הדעת. תחשבו על זה כעל תיבול לשיחה, לא המנה העיקרית.
- ממה להימנע? הימנעו מלשלב ידיים (הגנתי), לשחק בחפצים (עצבנות, חוסר ריכוז), לגעת בפנים או בשיער בתדירות גבוהה (עצבנות, חוסר ביטחון), או לכסות את הפה כשאתם מדברים (הסתרת מידע?).
החיוך שלך – הקלף המנצח (בדרך כלל)
פנים. החלון לנשמה, נכון?
ובריאיון עבודה, הן לגמרי הפרונט שלכם.
הבעות פנים יכולות להגיד המון.
פרצוף חתול דורס (גם אם אתם ממש מרוכזים) לא יעבוד כמו חיוך כנה (אפילו קטן) כשתכירו מישהו או כשתדברו על משהו שמעניין אתכם.
חיוך, בעיקר בתחילת הריאיון, יכול לשבור את הקרח, ליצור אווירה נעימה, ולשדר שאתם אדם נעים לעבוד איתו.
- מתי לחייך? כשאתם נכנסים, כשאתם לוחצים יד (עוד רגע נגיע לזה!), כשאתם מציגים את עצמכם, כשאתם שומעים משהו מצחיק או נעים, וכשאתם עוזבים. אין צורך לחייך כל הזמן כמו ליצן ביום הולדת, אבל הבעה פנים ידידותית ונגישה היא לגמרי יתרון.
- מה עוד? הקפידו שהפנים שלכם ישקפו את מה שאתם מרגישים ואומרים. אם אתם מדברים על אתגרים שהתגברתם עליהם, הבעה רצינית מתאימה. אם אתם מדברים על למה אתם מתלהבים מהתפקיד, שהפנים שלכם ישדרו התלהבות!
מרחק ותנועה במרחב – לא לפלוש ולא להתחבא
נכון, רוב הריאיון יהיה בישיבה.
אבל יש גם רגעים של תנועה.
הכניסה לחדר.
לחיצת היד הראשונית.
ואולי גם לחיצת היד בסוף.
כשאתם נכנסים, כנסו בביטחון, בצעדים יציבים (לא צועדים כמו במצעד, אבל גם לא מתגנבים!).
כשאתם מושיטים יד ללחיצה, עשו זאת באסרטיביות (לא חזק מדי כמו לוחץ ידיים תחרותי, ולא רפה מדי כמו דג מת). קשר עין וחיוך קל תוך כדי – וניצחתם את הרגע הראשון.
- איפה לשבת? בדרך כלל יכוונו אתכם לכיסא מסוים. אם לא, בחרו מקום שנוח לכם ושיאפשר לכם לראות ולהיות בקשר עין עם המראיין/ים בקלות.
- מרחק אישי: שימו לב למרחק שלכם מהשולחן ומהמראיין. לא קרוב מדי (פולשני) ולא רחוק מדי (מתחבא). מצאו את המרחק הנוח שיאפשר לכם לשוחח בנינוחות.
קול ודיבור – איך זה נשמע?
טון הדיבור שלכם, קצב הדיבור, ועוצמת הקול – כל אלה הם חלק משפת הגוף הקולית שלכם.
קול חלש ומהוסס יכול לשדר חוסר ביטחון.
דיבור מהיר מדי יכול לשדר עצבנות או חוסר שליטה.
דיבור איטי מדי יכול לשדר שעמום או חוסר אנרגיה.
- טיפים לדיבור:
- קצב: דברו בקצב ברור ורגוע. לאט מספיק כדי שהמראיין יבין כל מילה, אבל לא לאט מדי שזה ישמע משעמם.
- עוצמה: דברו בעוצמה מתאימה לחדר (או לזום). לא ללחוש, אבל גם לא לצעוק. שיישמעו אתכם בבירור ובביטחון.
- טון: השתדלו לדבר בטון נעים ואנרגטי, במיוחד כשאתם מדברים על דברים שמרגשים אתכם. שימו לב לא לעלות טון בסוף כל משפט כאילו זו שאלה (תופעה נפוצה!).
- פאוזות: אל תפחדו לעשות פאוזות קצרות כדי לאסוף מחשבות או להדגיש נקודה. זה משדר שאתם שולטים בשיחה ולא סתם מקיאים מלל.
הכנה מעשית? איך להפוך את הגוף שלכם ל”מראיין-פרנדלי”?
יופי, הבנו את התיאוריה. אבל מה עושים עם זה בפועל?
לא הולכים לריאיון ופתאום “עושים שפת גוף”. זה ייראה מלאכותי ומביך.
המטרה היא לשלב את העקרונות האלה כך שירגישו טבעיים ונינוחים.
וזה, חברים, דורש תרגול.
- מול המראה: כן, זה נשמע דבילי. אבל תעמדו מול המראה ותענו על שאלות נפוצות. שימו לב ליציבה, לקשר עין (עם עצמכם, מן הסתם), לתנועות הידיים, להבעות הפנים. מה הגוף שלכם משדר?
- הקלטה: הקליטו את עצמכם בוידאו (בטלפון זה מספיק בהחלט!) בזמן שאתם מדברים על עצמכם או עונים על שאלות. זה כלי מדהים לזהות הרגלים שאתם לא מודעים אליהם (למשל, נגיעה בשיער כל שתי שניות או ישיבה מכונסת).
- תרגול עם חבר/ה: בקשו מחבר/ה לעשות איתכם סימולציית ריאיון. בקשו מהם לתת לכם פידבק ספציפי על שפת הגוף שלכם. זה הכי קרוב לדבר האמיתי.
- מודעות ביום-יום: נסו להיות מודעים לשפת הגוף שלכם גם בסיטואציות יומיומיות – כשאתם מדברים עם אנשים, כשאתם יושבים בבית קפה, כשאתם מחכים בתור. ככל שתתרגלו את העקרונות האלה, הם יהפכו לחלק טבעי מכם.
שאלות ותשובות לוהטות על שפת גוף בריאיון
בואו נפתור כמה דילמות נפוצות.
שאלה 1: מה אם אני ממש מתרגש/ת ועצבני/ת? איך שפת הגוף שלי לא תסגיר את זה?
תשובה: קודם כל, זה טבעי! כולם מתרגשים קצת לפני ריאיון. המטרה היא לא להעלים את העצבנות, אלא למתן אותה ולמנוע ממנה להשתלט על שפת הגוף. נשימות עמוקות לפני הכניסה עוזרות. במהלך הריאיון, התמקדות בטיפים שדיברנו עליהם (יציבה יציבה, קשר עין טוב, ידיים גלויות) למעשה גם *מפחיתה* את העצבנות כי היא מכריחה את הגוף להיות במצב “בטוח”. אם אתם ממש מרגישים שאתם חייבים משהו, נגיעה קלה באצבעות אחת בשנייה מתחת לשולחן או תנועות ידיים איטיות ומדודות יכולות לשחרר קצת לחץ מבלי להיראות היסטריים.
שאלה 2: האם שפת הגוף שלי צריכה להיות שונה בריאיון בזום לעומת פנים אל פנים?
תשובה: לגמרי. בזום, המיקוד עובר לפלג הגוף העליון והפנים. קשר עין חשוב במיוחד – הסתכלו למצלמה כשאתם מדברים (זה מרגיש כאילו אתם מסתכלים לאדם בעיניים!). שימו לב לתאורה ולרקע שלכם – הם גם חלק מ”שפת הגוף” הדיגיטלית. יציבה עדיין חשובה, וגם תנועות ידיים (בגבולות המסך!). וודאו שאתם יושבים קרוב מספיק כדי שיראו אתכם, אבל לא קרוב מדי שזה יראה מעוות.
שאלה 3: נכנסתי לחדר והושיטו לי יד חלשה מדי. מה אני עושה? מתייחס/ת לזה? מתעלמ/ת?
תשובה: מתעלמים לחלוטין. שפת הגוף של האחר היא שלו. שלכם היא שלכם. אתם שולטים רק במה שאתם משדרים. לחיצת היד שלכם צריכה להיות יציבה, נעימה, עם קשר עין וחיוך, לא משנה מה קיבלתם בחזרה. זה משדר שאתם אנשי מקצוע, וזה מה שחשוב.
שאלה 4: מה אם אני רגיל/ה לשלב ידיים? זה באמת כזה נורא?
תשובה: זה לא “נורא” בטון דרמטי, אבל כן, זה יכול להתפרש כהגנתיות או חוסר פתיחות, גם אם זו רק הרגל. המטרה היא להיות מודעים להרגל ולנסות לשנות אותו. במקום לשלב ידיים, נסו להניח אותן נינוחות על הברכיים או על השולחן (אם הוא נמוך וזה נוח), או להשתמש בהן בעדינות כדי להדגיש נקודות. זה דורש תרגול, אבל אפשרי.
שאלה 5: האם אני יכול/ה “לקרוא” את המראיין לפי שפת הגוף שלו?
תשובה: בהחלט! שפת גוף היא כביש דו-סטרי. שימו לב אם המראיין נוטה קדימה (מעורבות), נשען אחורה (נינוחות או חוסר עניין?), משלב ידיים (הגנתיות, חשיבה ביקורתית?), או מהנהן (מסכים, מקשיב). זה יכול לתת לכם אינדיקציה עדינה על האווירה בחדר ולאפשר לכם להתאים את עצמכם (למשל, אם נראה שהוא מעט משועמם, אולי הגיע הזמן להוסיף אנרגיה או סיפור קצר ומעניין).
שאלה 6: מה לעשות עם חפצים על השולחן? הטלפון שלי? עט? בקבוק מים?
תשובה: הכי טוב? לשמור על השולחן כמה שיותר נקי. הטלפון? לכבות או על שקט מוחלט ולשמור בתיק או בכיס. עט? אפשר להחזיק בעדינות אם אתם רושמים הערות (ומומלץ לרשום הערות!), אבל אל תשחקו בו בלי הפסקה. בקבוק מים? נהדר לשתות ממנו אם אתם צריכים להרגיע את הגרון, אבל שימו לב שאתם לא משחקים איתו או מזיזים אותו כל הזמן. המטרה היא למנוע הסחות דעת, גם מכם וגם מהמראיין.
שאלה 7: האם יש שפת גוף ספציפית ל”אני רוצה את התפקיד”?
תשובה: אין תנועה סודית אחת! אבל שילוב של כמה דברים משדר מוטיבציה: קשר עין נלהב (אבל לא בוהה!), הטיית גוף קלה קדימה כשהמראיין מדבר על התפקיד, הנהון הסכמה כשאומרים משהו שמתחבר אליכם, חיוך כנה כשמדברים על למה אתם רוצים לעבוד שם, ודיבור בטון אנרגטי כשאלה נוגעת בסיבות שבגללן אתם מתלהבים מהמשרה. כל אלה יחד אומרים למראיין, גם בלי מילים, שאתם לגמרי בעניין.
לסיכום: הגוף שלך הוא כלי מדהים. השתמש בו בחכמה.
אז הבנו את זה, נכון?
שפת גוף בראיון עבודה היא לא איזה בונוס קטן.
היא חלק אינטגרלי מהרושם שאתם יוצרים.
היא יכולה לחזק את מה שאתם אומרים.
או לסתור אותו לחלוטין.
והבשורה הטובה?
אפשר ללמוד לשלוט בה.
להיות מודעים אליה.
ולרתום אותה לטובתכם.
זה לא אומר להיות רובוט.
זה אומר להיות הגרסה הכי טובה, הכי בטוחה, והכי כנה של עצמכם.
זו לא הצגה.
זו פשוט מודעות.
ומודעות, חברים, זה כוח.
ככל שתתרגלו את העקרונות האלה, הם יהפכו לטבע שני.
תגיעו לריאיון יותר נינוחים, יותר בטוחים, ויותר מוכנים.
הגוף שלכם ישדר את זה.
והסיכוי שלכם לקבל את התפקיד יעלה משמעותית.
אז קדימה.
תרגלו.
תשמו לב.
ותכבשו את העולם האזרחי, ריאיון אחרי ריאיון.
בהצלחה ענקית!