אז זהו. זה נגמר. המדים מקופלים אי שם בארון. אולי כבר העפתם אותם לפח המיחזור. העצמאות שחלמתם עליה בבסיס כבר כאן. והיא מרגישה קצת… מוזרה. פתאום צריך להחליט על הכל לבד. מה לעשות מחר? ובעוד שבוע? ובכלל, מה החיים האזרחיים האלה רוצים ממני? הכל נראה קצת גדול. אולי אפילו מפחיד. מרגישים כאילו נחתתם עכשיו מכוכב אחר. העולם בחוץ רץ. ואתם? אולי מרגישים שאתם עומדים במקום. או אפילו צועדים אחורה. כל השנים האלה בצבא. מה בעצם הרווחתם מהן? חוץ מסיפורים לסבא? או אולי כמה חברים לחיים? בואו נדבר רגע. כי האמת? הרווחתם המון. הרבה יותר ממה שאתם חושבים. ויש לזה שם. קוראים לזה ניסיון. ובמקרה שלכם? ניסיון שהוא די ייחודי. כזה שאין להרבה אנשים בגיל שלכם. המאמר הזה הולך לפתוח לכם את העיניים. להראות לכם את היהלומים שחישלתם בתנאים הכי קשים. ולהסביר בדיוק מה עושים איתם עכשיו. תתכוננו. כי אתם עומדים לגלות שאתם הרבה יותר מוכנים לחיים האמיתיים ממה שנדמה לכם. ואפילו הרווחתם כמה סופר-כוחות סודיים בדרך. כן כן. סופר-כוחות. קראו ותבינו. כי זה הולך להיות מעניין.
קצת בלאגן בראש אחרי צבא? בוא נראה מה הרווחת באמת
שאלת המיליון שקלים: מה למדתי שם בכלל?!
בואו נודה באמת. כששואלים “מה עשית בצבא?”, הרבה פעמים התשובה האוטומטית היא התפקיד. “הייתי לוחם.” “הייתי פקידה.” “נהג.” “טכנאי.” וזהו. כאילו זה מסכם הכל. כאילו שפשוט העברתם את הזמן במדי זית או כאקי. עשיתם את המוטל עליכם. קיבלתם את המשכורת ההזויה הזו (טוב, נו, “הזויה” בקטע הפחות טוב). וזהו. שלוש שנים (או קצת פחות/יותר) מחייכם עברו להן. אבל זו ראייה נורא שטחית. כמו להסתכל רק על קו האופק ולא על כל הנוף המטורף שמסביב. צה”ל, עם כל הפאשלות והרגעים המגוחכים שלו, הוא בעצם בית ספר ענק. וכן, גם אם הייתם ביומית קרוב לבית. גם אם התפקיד הרגיש לכם מיותר לחלוטין. למדתם שם דברים. רכשתם מיומנויות. פיתחתם יכולות. אתם פשוט לא קוראים להם בשם הנכון. או שאתם לא מבינים כמה הם שווים. בואו נפרק את זה קצת. למה בעצם כל כך קשה לראות את זה?
למה זה מרגיש כאילו בזבזתי זמן?
כי המעבר חד. כי בצה”ל הכל היה מובנה. אמרו לכם מה לעשות. מתי לישון. מתי לאכול. לא היה הרבה מקום ליוזמה אישית (לפחות לא באופן רשמי). ועכשיו? פתאום אתם צריכים לבנות את הכל מאפס. וקשה לכם לחבר את מה שהיה למה שקורה עכשיו. אתם לא רואים את הקשר הישיר. בואו ניקח דוגמה. הייתם אחראים על המחסן? נשמע כמו סתם הרמת קרטונים ורישום בפנקס אבק. אבל רגע. הייתם אחראים. זה ניהול מלאי. זה אחריות. זה סדר וארגון. אלה מיומנויות שוות זהב בשוק העבודה. אבל בראש שלכם? זה היה “סתם מחסנאי”. אז הצעד הראשון הוא לשנות את התפיסה. להסתכל אחורה בעיניים מפוקחות. ולזהות את הדברים האמיתיים שלמדתם. את הכוחות שבניתם.
5 סופר-כוחות שגיליתם בצה”ל (גם אם הייתם… ובכן, ג’ובניקים)
הנה רשימה חלקית. רק כדי להתחיל לחשוב בכיוון הנכון. תחשבו איפה זה פגש אתכם בשירות. ואל תגידו “אצלי לא”. תמיד יש איפה.
- עמידה בלחץ: זוכרים את הלילות הלבנים? את התרגילים המטורפים? את הדדליינים הלא הגיוניים? את הבוס שصرח עליכם כי שכחתם איזה טופס? כל אלה חישלו אתכם. לימדו אתכם לתפקד גם כשהכל מסביב בוער. גם כשאתם עייפים. לחוצים. מתוסכלים. היכולת הזו? אזרחים בגילכם רק חולמים עליה. היא קריטית בכל מקום. מעבודה ועד מבחנים באוניברסיטה.
- עבודת צוות: אין דבר כזה “אני לבד” בצה”ל. תמיד הייתם חלק ממשהו. מחלקה, צוות, טייסת, פלוגה. הייתם תלויים אחד בשני. הייתם צריכים להסתדר עם אנשים שונים לגמרי מכם. לפתור קונפליקטים. לעזור לחבר שנופל. לחגוג הצלחות ביחד. זו מיומנות בינאישית אדירה. מעסיקים מחפשים אותה נואשות. בעולם האזרחי קוראים לזה “שיתוף פעולה” או “מיומנויות תקשורת”.
- יוזמה ויכולת אלתור: טוב, אולי “יוזמה” זו מילה גדולה מדי בהקשר הצבאי הקלאסי. אבל “אלתור”? בטח! כמה פעמים הייתם צריכים להסתדר בלי ציוד? למצוא פתרון יצירתי לבעיה שלא חשבו עליה בתקן? “לסגור פינות” בדרך שלכם? זו יכולת מדהימה. היא מראה שאתם לא קופאים כשמשהו לא הולך לפי הספר. שאתם יכולים לחשוב מחוץ לקופסה. בשוק האזרחי קוראים לזה “פתרון בעיות” או “חשיבה ביקורתית”.
- אחריות ומחויבות: קיבלתם תפקיד? עליכם היתה האחריות לבצע אותו. גם אם זה היה רק להכין קפה למפקד. לימדו אתכם שכשמשהו על הכתפיים שלכם, עושים אותו. לא משנה מה. המחויבות למשימה. לצוות. ליחידה. זו תכונה שאין לה תחליף. היא מראה שאתם אנשים שאפשר לסמוך עליהם. שאתם “ראש גדול” (כן, גם אם לפעמים הרגשתם שאתם רק בורג קטן).
- ניהול זמן ותיעדוף: תמיד היה משהו דחוף. תמיד היו אלף משימות בו זמנית. לימדו אתכם (לרוב בדרך הקשה) לתעדף. להחליט מה הכי חשוב עכשיו. מה יכול לחכות. מה לעשות קודם. לנהל לו”ז צפוף. זו מיומנות בסיסית לכל עבודה. לכל פרויקט. לכל החיים.
איך לתרגם את “להעביר בט”ש” ל”פיתוח יכולות ניהול סיכונים”?
הטריק הגדול הוא לא רק לזהות את הכוחות האלה, אלא לדעת להסביר אותם. לתרגם אותם מהשפה הצבאית לשפה האזרחית. למעסיק פוטנציאלי לא אכפת אם עשית מסעות או שמירות. אכפת לו אם אתה אחראי, אם אתה יכול לעבוד בצוות, אם אתה לוקח יוזמה, אם אתה עומד בלחץ. אז איך עושים את זה?
שלב 1: זיהוי – איפה זה בא לידי ביטוי אצלך?
קחו דף ועט (או פתחו מסמך וורד, אנחנו כבר באזרחות). חישבו על הסיטואציות הכי משמעותיות בשירות שלכם. רגעים שהיו קשים. שהצלחתם בהם. שהייתם גאים בהם. שהייתם בלחץ מטורף. שהייתם צריכים להסתדר לבד. או להוביל מישהו אחר. כתבו אותן. ליד כל סיטואציה, חישבו: איזו יכולת מהרשימה למעלה (או יכולת אחרת שעולה לכם לראש) באה פה לידי ביטוי? הייתם צריכים לארגן אירוע יחידתי? ארגון, לוגיסטיקה, עבודת צוות, עמידה בלחץ. טיפלתם בציוד רגיש ויקר? אחריות, דיוק, קפדנות. הדרכתם חיילים צעירים? פיקוד, מנהיגות, העברת ידע, סבלנות. ניהלתם תקציב קטן ביחידה? ניהול תקציב, אחריות פיננסית. כל דבר, גם הקטן ביותר, לימד אתכם משהו.
שלב 2: תרגום – מה השם האזרחי של זה?
עכשיו קחו את הרשימה הצבאית שלכם ותרגמו אותה. “עשיתי תורנויות מטבח בשבת” יכול להפוך ל”פיתחתי יכולת לתפקד בשעות לא שגרתיות ובמינימום משאבים” או “הפגנתי מחויבות למשימה גם בתנאים מאתגרים”. “עשיתי אלף שמירות בשום מקום” יכול להפוך ל”תרגלתי ערנות וקפדנות לאורך זמן” או “הפגנתי אחריות אישית גבוהה”. “הייתי קצין קישור” יכול להפוך ל”בעל יכולות תקשורת וגישור מצוינות בין גורמים שונים” או “ניסיון בעבודה מול גופים חיצוניים”. תהיו יצירתיים. חשבו מה המהות האמיתית של הפעולה הצבאית.
שלב 3: דוגמאות – איך תספרו את זה?
כשתגיעו לריאיון עבודה, לא מספיק לומר “אני עומד בלחץ”. צריך לתת דוגמה. תהיו מוכנים עם סיפורים קצרים וקולעים מהשירות שמדגימים את היכולות שלכם. למשל, אם אתם רוצים להדגים עמידה בלחץ, ספרו על פעם שהייתה תקלה ברגע הכי קריטי ואתם נשארתם רגועים ומצאתם פתרון. אם אתם רוצים להדגים עבודת צוות, ספרו על פרויקט שהיה צריך להשלים בזמן קצר ועבדתם יחד בתיאום מלא כדי לעמוד במשימה. הסיפורים האלה הופכים את היכולות האלה ממילים ריקות למשהו אמיתי ומשכנע.
רגע, אבל אני הייתי ג’ובניק בקריה! מה הרווחתי חוץ מדמי נסיעה מוגדלים?
שאלה מצוינת! וזו אמונה שגויה ונפוצה. גם ג’ובניקים רוכשים המון יכולות. לפעמים יכולות שאפילו יותר רלוונטיות לשוק האזרחי מלוחמים. חשבו על זה: עבדתם במשרד? כנראה ששלטתם בתוכנות אופיס ברמה טובה (או לפחות למדתם איפה הכפתור של העזרה). התמודדתם עם בירוקרטיה אינסופית? פיתחתם סבלנות, התמדה ויכולת לנווט במערכות מורכבות. טיפלתם באנשים (פניות, בקשות)? פיתחתם שירותיות, יכולת הקשבה, ופתרון בעיות נקודתיות. ניהלתם יומן למפקד? ארגון, דיוק, ניהול לו”ז. טיפלתם בנתונים? הזנה, עיבוד, ניתוח (ברמה כזו או אחרת). כל אלה מיומנויות קריטיות במשרד, בחברות, באקדמיה. אז תפסיקו לזלזל ב”ג’וב”. גם שם עבדתם. גם שם התמודדתם עם אתגרים. גם שם למדתם. פשוט בדרך אחרת.
שאלות בוערות מהשטח ותשובות (לא יבשות בכלל!)
איך אני מסביר למעסיק אזרחי מה עשיתי בצבא אם התפקיד היה מסווג?
זו קלאסיקה. הרבה תפקידים צבאיים נשמעים כמו סיפורי ריגול אבל הם פשוט… מסווגים. הפתרון הוא להתמקד ביכולות ולא בפרטים הטכניים או המבצעיים. במקום לומר “הייתי בודק מערכות X מסווגות בבסיס Y”, אפשר לומר: “עבדתי עם מערכות טכנולוגיות מתקדמות שדרשו ממני דיוק, קפדנות ויכולת למידה מהירה של חומר חדש. התפקיד כלל ניתוח נתונים וזיהוי תקלות, מה שפיתח אצלי חשיבה אנליטית ויכולת פתרון בעיות”. או: “פיקדתי על צוות בסביבה מבצעית מורכבת, תוך עמידה בלחץ קבוע וקבלת החלטות מהירות בתנאי אי-וודאות. נדרשתי ליכולות מנהיגות חזקות, ניהול צוות ותקשורת אפקטיבית”. תרגמו את הפעולות לכישורים.
האם ניסיון צבאי באמת שווה משהו בתחום ההייטק?
מאוד! הייטק אולי נראה נוצץ ו”אזרחי”, אבל הוא מלא באנשים עם רקע צבאי. למה? כי ההייטק מחפש בדיוק את היכולות שפיתחתם: עמידה בלחץ ובעומס (דדליינים!), עבודת צוות (פיתוח משותף!), יכולת למידה מהירה (טכנולוגיות משתנות כל הזמן!), פתרון בעיות (באגים! באגים בכל מקום!), יוזמה (לשפר תהליכים!). וכן, גם ניסיון טכני ספציפי מתפקידי טכנולוגיה, סייבר, תקשוב וכו’ רלוונטי ישירות. אל תמעיטו בערך של הרקע הצבאי שלכם בהייטק. הוא יתרון רציני.
אני לא רוצה לדבר על הצבא בכלל, עדיין יש לי יתרונות?
כן! גם אם הצבא היה חוויה פחות טובה עבורכם, העובדה שסיימתם שירות מלא אומרת משהו. זה אומר שאתם מסוגלים לעמוד במחויבות לאורך זמן. שאתם יכולים לתפקד במסגרת. שאתם אזרחים התורמים למדינה (כן, גם זה משהו). וגם אם אתם לא רוצים להרחיב על התפקיד הספציפי, עדיין רכשתם את היכולות הרכות שדיברנו עליהן: עמידה בלחץ, עבודת צוות, אחריות. אתם יכולים להתייחס לשירות כ”תקופה שבה פיתחתי יכולות רכות משמעותיות” ולתת דוגמאות כלליות יותר שמדגימות את היכולות האלה בלי להיכנס לפרטי התפקיד. המטרה היא להראות מי אתם היום בזכות מה שעברתם, לאו דווקא להתמקד בסיפור הצבאי עצמו.
איך להשתמש בזה בחיפוש עבודה?
ברוס קורות החיים שלכם, צרו סעיף שנקרא “ניסיון צבאי” או “שירות צבאי”. מתחת לפרטי התפקיד, במקום תיאור יבש, כתבו משפט או שניים שמתרגמים את התפקיד ליכולות. למשל: “לוחם בחטיבת גבעתי – פיתוח יכולות מנהיגות ועבודת צוות בתנאי שטח מורכבים, עמידה בלחץ גבוה וקבלת החלטות מהירות”. בריאיון, היו מוכנים עם הדוגמאות שתרגלתם. כששואלים “ספר על חוויה קשה”, ספרו על משהו מהצבא שמדגים את היכולת שלכם להתמודד. תראו למעסיק שאתם מבינים את הערך של הניסיון שלכם ואיך הוא מתחבר לדרישות התפקיד האזרחי.
ומה הקשר של זה ללימודים או לטיול הגדול?
קשר ישיר! היכולת של עמידה בלחץ וניהול זמן תעזור לכם מאוד בתקופת מבחנים באוניברסיטה. עבודת צוות תהיה קריטית בפרויקטים קבוצתיים. יוזמה ויכולת אלתור? זה בדיוק מה שצריך בטיול הגדול כשאתם צריכים להסתדר במקום זר, למצוא פתרונות לבעיות בלתי צפויות ולנהל תקציב מוגבל. אחריות ומחויבות? זה מה שיבטיח שתתמידו בלימודים גם כשהכי קשה. הכל מתחבר. הצבא נתן לכם כלים שרלוונטיים לכל תחומי החיים. השתמשו בהם!
אז מה עושים עם כל הטוב הזה? מתקדמים!
זיהיתם את היכולות. תרגמתם אותן. הבנתם שהן רלוונטיות. יופי. עכשיו תשתמשו בזה. כשאתם מחפשים עבודה, אל תשלחו קורות חיים גנריים. התאימו אותם למשרות הספציפיות. הדגישו את היכולות הצבאיות שלכם שרלוונטיות לדרישות המשרה. כנסו לריאיון בביטחון. אתם לא באים “סתם” אחרי צבא. אתם באים עם ניסיון. עם יכולות מוכחות. עם רשימת סופר-כוחות. כשאתם מתכננים את הלימודים שלכם, זכרו שאתם מסוגלים להתמודד עם עומס ולחץ. זה ייתן לכם דרייב. כשאתם יוצאים לטיול, דעו שיש לכם יכולת הסתגלות ופתרון בעיות. זה יפחית חששות. אל תחכו שמישהו אחר יזהה את הערך שלכם. אתם צריכים לזהות אותו קודם. ולהציג אותו לעולם בגאווה (קצת צינית, כמובן, אנחנו עדיין ישראלים).
בסופו של דבר, השירות הצבאי הוא פרק משמעותי בחיים. הוא לא סתם “זמן שעבר”. הוא עיצב אתכם. לימד אתכם. חישל אתכם. גם אם לא הרגשתם את זה תוך כדי. עכשיו, כשהכומתה בארון והדיסקית על הצוואר (או בשרשרת למזכרת), זה הזמן להסתכל על עצמכם במראה ולראות את האדם המדהים שהפכתם להיות. אדם שיודע להתמודד. שאחראי. שעובד בצוות. שיכול לעמוד בלחץ. אדם שיש לו הרבה מה להציע. אז קדימה. העולם מחכה לכם. ויש לכם בדיוק את מה שצריך בשביל לכבוש אותו. בהצלחה!