איך לענות על ספר לי על עצמך בראיון ולהתקבל לעבודה

אז יצאתם מהצבא.

סוף סוף.

אחרי שנים עם מסגרת ברורה, פקודות, והרבה קפה שחור.

האפטר הארוך התחיל רשמית.

עכשיו הזמן לחשוב מה הלאה.

טיול גדול, לימודים, וכן – למצוא עבודה.

זה השלב שבו הכל נראה פתוח, וזה גם השלב שבו פתאום מתחיל הלחץ.

המפגש הראשון עם העולם האזרחי כמחפשי עבודה יכול להיות קצת טריקי.

שולחים קורות חיים, מקבלים טלפון, ומוזמנים לראיון.

יושבים מול מישהו במשרד, לבוש רגיל, לא מדי זית או מדים כחולים.

ואז, כמעט תמיד, מגיעה השאלה הראשונה.

זאת שגורמת לזיעה קרה קלה.

השאלה הזאת שהיא הכי פשוטה לכאורה, אבל הכי קשה לענות עליה טוב.

“ספר לי על עצמך”.

אלוהים אדירים. מאיפה מתחילים?

מהסיפור על הדרגות הראשונות?

מהתפקיד הכי הזוי שהיה?

מהתיכון? מהגן?

השאלה הזאת היא בעצם מבחן קטן.

מבחן של איך אתה תופס את עצמך.

איך אתה מציג את עצמך.

מה אתה חושב שרלוונטי.

ומה אתה חושב שהם רוצים לשמוע.

רוב המשתחררים נופלים כאן. ובגדול.

הם או מקרטעים מבוכה, או מתחילים לספר סיפור חיים שלם ולא רלוונטי, או שהם פשוט לא יודעים מה להגיד.

אבל יש סוד.

תשובה טובה לשאלה הזאת יכולה לפתוח לך את הראיון ברגל ימין.

היא קובעת את הטון.

היא מראה שאתה ממוקד, שאתה מבין מה מחפשים, ושאתה יודע לחבר את העבר שלך (גם הצבאי) לעתיד שלך (אצלם).

במאמר הזה, נצלול יחד לתוך השאלה הזאת.

נפרק אותה לגורמים.

נבין למה המראיין באמת שואל אותה (רמז: זה לא בשביל לדעת איפה למדת בתיכון).

ונבנה לך שלד לתשובה שתהיה כל כך טובה, שאחריה המראיין כבר יבין במי מדובר.

נשמע כמו משימה בלתי אפשרית?

פחות או יותר כמו לצאת הביתה בשישי מוקדם אחרי שבוע קשה.

אבל היי, גם את זה עשיתם, נכון?

אז בואו נתחיל.

“ספר לי על עצמך”: מה הם באמת רוצים? (ולא, זה לא הסטטוס בוואטסאפ שלך)

קודם כל, בואו ננפץ מיתוס.

כשהם שואלים “ספר לי על עצמך”, הם לא רוצים לשמוע את כל האוטוביוגרפיה שלך.

הם לא מעוניינים בסיפור הלידה שלך, או בסיפור על הטיול הראשון בחו”ל שהיה לך בכיתה י”ב.

הם גם לא בהכרח מתעניינים בשמות של כל החברים שלך מהמחלקה או באיזה שיר הייתם שרים במסע.

אז מה כן?

הם רוצים לראות איך אתה חושב.

איך אתה מתקשר.

איך אתה מסדר את המחשבות שלך תחת לחץ קל (כי ראיון, בואו נודה בזה, הוא סוג של לחץ).

הם מחפשים רמזים.

רמזים שקשורים ל:

• התאמה תרבותית: האם אתה נראה כמו מישהו שישתלב בצוות, באווירה של החברה?
• מיומנויות רלוונטיות: גם אם לא עבדת במקצוע האזרחי עד עכשיו, האם יש לך מיומנויות מהצבא (או מלפניו) שיכולות להיות שימושיות?
• מוטיבציה וכיוון: למה אתה מחפש עבודה דווקא עכשיו? ולמה דווקא אצלם? האם יש לך מטרה?
• יכולת תקשורת: האם אתה מדבר ברור, ממוקד, ומסוגל להציג את עצמך בצורה קוהרנטית?
• ביטחון עצמי: האם אתה מרגיש בנוח לדבר על עצמך ועל הניסיון שלך?

בעצם, השאלה הזאת היא הזדמנות פז בשבילך.

הזדמנות לקבוע את הטון של הראיון.

להדגיש את הדברים שאתה רוצה שהם יידעו עליך.

ולכוון את השיחה לנושאים שנוחים לך.

נשמע הרבה יותר טוב מלהתחיל למלמל, נכון?

הטעות הקלאסית של המשתחרר (ולמה כדאי להימנע ממנה כמו מריתוק בבסיס)

הטעות מספר אחת של חיילים משוחררים בתשובה ל”ספר לי על עצמך” היא להתחיל לספר את המסלול הצבאי שלהם כאילו הם מדווחים למפקד.

מתחילים מהבקו”ם, טירונות, קורס, יחידה, תפקידים, דרגות.

לרוב, זה מגיע עם שפה צבאית פנימית שהמראיין האזרחי פשוט לא מבין.

“שרתתי בתפקיד פלמ”ח באוגדה 987 ששייכת לפיקוד גיהינום, שם הייתי אחראי על לוגיסטיקה מבצעית של צוות אגוז…”

נשמע מרשים לך, אולי.

למראיין זה נשמע כמו סינית.

הוא לא מכיר את היחידות, הוא לא מבין את הקיצורים, והוא לא יודע מה זה אומר בפועל.

אז מה עושים?

מתרגמים.

חושבים על המיומנויות, היכולות, והאחריות שבאו עם התפקיד הצבאי, ואיך הן מתחברות לתפקיד האזרחי שאתה מתראיין אליו.

במקום “אחראי על לוגיסטיקה מבצעית”, אולי זה “אחראי על תיאום וניהול משאבים קריטיים תחת לחץ זמן ובסביבה מורכבת”.

במקום “מפקד צוות”, אולי זה “ניהול והובלה של צוות קטן להשגת יעדים משותפים”.

זה עניין של תרגום. שפה. והתאמה לקהל.

הנוסחה המנצחת (טוב, כמעט): מבנה ה-PCC (Present, Connect, Conclusion)

אחרי שניסיתי ובדקתי אינספור גישות, מצאתי שמבנה פשוט וממוקד עובד הכי טוב, במיוחד למשתחררים.

נקרא לו מבנה ה-PCC.

P כמו Present (הווה).

C כמו Connect (חיבור).

C כמו Conclusion (מסקנה/עתיד).

החלק הראשון: Present – מה קורה עכשיו? (והכוונה לא אם אכלת ארוחת בוקר)

התחל מהווה.

ספר בקצרה מי אתה היום.

לא סיפור חיים. נקודה בזמן.

“אני [שם], ואני משתחרר/ה לאחרונה מצה”ל אחרי שירות של X שנים בתפקיד [שם התפקיד הכללי, לא קוד ג’וב סודי]”.

זה פותח את התשובה ברלוונטיות מיידית.

המראיין מבין מיד את נקודת המוצא שלך.

אפשר להוסיף משפט קצרצר על הכיוון הכללי שלך: “אני כרגע בשלב שבו אני מחפש/ת את ההזדמנות המקצועית הראשונה שלי באזרחות בתחום ה[תחום העבודה אליו אתה מתראיין]”.

או אם זה לימודים: “אני מתכונן/ת לקראת לימודים בתחום ה[תחום] ומחפש/ת עבודה זמנית שתאפשר לי גמישות לצד רכישת ניסיון בסיסי.”

קצר, ממוקד, ורלוונטי לרגע הזה.

החלק השני: Connect – איך העבר (גם הצבאי) חיבר אותך לכאן? (תרגום זה שם המשחק)

זה החלק הקריטי.

כאן אתה לוקח את הניסיון מהעבר (בעיקר הצבאי, אבל אפשר גם מלפניו אם יש משהו ממש רלוונטי כמו פעילות התנדבותית משמעותית או קורס מקצועי שעשית) ומחבר אותו לדרישות התפקיד או לכיוון המקצועי שאתה רוצה.

התמקד ב-2-3 נקודות מרכזיות בלבד.

אל תספר את כל סיפור השירות.

חשוב על דרישות התפקיד אליו אתה מתראיין.

אילו מיומנויות צבאיות יכולות לשרת אותך בתפקיד הזה?

הנה כמה דוגמאות למיומנויות צבאיות שמתרגמות מצוין לאזרחות:

• עבודה תחת לחץ: רוב התפקידים הצבאיים דורשים את זה. תרגם את זה ליכולת לתפקד ביעילות גם כשהעניינים מסתבכים.
• ניהול זמן ותיעדוף: בצבא חייבים לעשות המון דברים במקביל עם מעט משאבים. זו מיומנות ניהולית מעולה.
• עבודת צוות: שיתוף פעולה עם אנשים שונים למען מטרה משותפת. בסיס לכל עבודה טובה.
• מנהיגות ואחריות: אם היית מפקד, זה ברור. אבל גם בלי להיות מפקד רשמי, אם היית אחראי על משהו, על ציוד, על חיילים ספציפיים, על פרויקט קטן – הדגש את האחריות שלקחת על עצמך.
• פתרון בעיות ואדפטיביות: בצבא יש הרבה מצבים לא צפויים. היכולת לחשוב מהר, למצוא פתרונות יצירתיים ולהסתגל למצבים חדשים היא סופר חשובה.
• משמעת עצמית ומוסר עבודה גבוה: התייצבות בזמן, ביצוע משימות עד הסוף, גם כשקשה או משעמם. זה אולי נשמע טריוויאלי, אבל זה לא.

בחר 2-3 מהרשימה (או אחרות שרלוונטיות לך) ושלב אותן בתשובה.

למשל: “במסגרת התפקיד שלי כ[תפקיד כללי בצבא], פיתחתי יכולת משמעותית של עבודה תחת לחץ וניהול משימות מורכבות במקביל. בנוסף, הייתי חלק מצוות הדוק, מה שחיזק אצלי את היכולת לעבוד בשיתוף פעולה ולהשיג יעדים קבוצתיים.”

שים לב: השתמש בשפה אזרחית!

תאר את הפעולות והאחריות במונחים שכל אחד יבין.

תרגם את ה”פיקוד על צוות” ל”אחריות על ביצוע משימות של קבוצת חיילים”, או “הובלת צוות קטן”.

תרגם “טיפול בתקלות בשטח” ל”פתרון בעיות טכניות או לוגיסטיות באופן עצמאי”.

החלק השלישי: Conclusion – למה אתה כאן? (ולמה הם צריכים להתלהב ממך?)

החלק האחרון סוגר את המעגל.

כאן אתה מסביר למה אתה יושב מולם עכשיו, ולמה התפקיד הזה מעניין אותך.

חבר את המיומנויות שדיברת עליהן (מהחלק הקודם) לדרישות התפקיד הספציפי ולמטרות שלך.

למשל: “לאור המיומנויות שרכשתי בצבא בתחום ה[תחום רלוונטי], והרצון שלי להשתלב בעולם ה[עולם העבודה], התפקיד הזה ב[שם החברה] נראה לי כמו ההזדמנות המושלמת להתחיל את הדרך שלי באזרחות. אני מתחבר/ת ל[ערך כלשהו של החברה או מהות התפקיד] ומאמין/ה שהיכולות שלי יכולות לתרום רבות לצוות/חברה.”

או: “אני מחפש/ת תפקיד שבו אוכל ליישם את היכולות הלוגיסטיות והניהוליות שפיתחתי, וללמוד דברים חדשים. תיאור התפקיד הזה תפס את העין שלי כי הוא משלב [דבר א’] ו[דבר ב’] שמאוד מעניינים אותי.”

זה מראה ש:

• עשית שיעורי בית (או לפחות קראת את תיאור המשרה).
• אתה ממוקד ויודע מה אתה מחפש.
• אתה רואה את עצמך משתלב ומצליח בתפקיד הזה.

כל התשובה כולה צריכה להיות קצרה.

משהו כמו דקה עד דקה וחצי.

ממש כמו נאום מעלית קצר.

היא צריכה להיות זורמת וטבעית, לא משהו ששננת כמו תוכי (למרות שתשננו את השלד!).

תרגול הופך גרוע לנסבל (אבל רק תרגול אמיתי הופך לטוב באמת)

עכשיו, כשיש לך את השלד, הגיע הזמן לחלק הכי חשוב: התרגול.

לא סתם לחשוב על זה.

לתרגל בקול רם.

לעמוד מול מראה.

להקליט את עצמך בטלפון ולשמוע איך זה נשמע (מביך? מעולה! סימן שאתה לומד).

לתרגל מול חבר, הורה, אח או אחות. מישהו שיכול לתת פידבק כנה.

“רגע, לא הבנתי מה זה אומר התפקיד הזה?”

“אתה משתמש ביותר מדי סלנג צבאי.”

“נשמע שאתה קורא מהדף.”

תרגול עוזר לך לחדד את המסר, להפוך את התשובה לזורמת יותר, ולהיות בטוח יותר בעצמך.

ככל שתתרגל יותר, התשובה תישמע פחות “משוננת” ויותר “טבעית”.

זכור: המטרה היא להציג את הגרסה הטובה ביותר של עצמך, במינימום זמן ומקסימום רלוונטיות.

רגע, רגע… שאלות בוערות מהשטח! (וכן, יש לנו תשובות)

שאלה 1: כמה זמן התשובה באמת צריכה להיות? מרגיש שאני חייב לספר הכל!

תשובה: בטח שלא הכל! המטרה היא לפתוח את השיחה, לא לגמור אותה. דקה עד דקה וחצי זה אידיאלי. מקסימום שתי דקות אם אתה ממש מלהיב וממוקד. יותר מזה, ואתה עלול לאבד את המראיין. זכור: קצר, ענייני, רלוונטי.

שאלה 2: מותר לי לדבר על התפקיד הספציפי שלי בצבא, גם אם הוא היה מסווג או משהו?

תשובה: מותר ואף רצוי לדבר על התפקיד שלך, אבל בזהירות. אל תספר פרטים מסווגים או מבצעיים ספציפיים. התמקד באחריות, במיומנויות, בסוגי המשימות שביצעת, ביכולות שרכשת (עבודה בצוות, קבלת החלטות תחת לחץ, ניתוח מידע, אחריות על ציוד יקר וכו’). תרגם את זה לשפה אזרחית וכללית. במקום “הייתי אחראי על מזל”טים מסוג X”, תגיד “הייתי אחראי על הפעלה ותחזוקה של מערכות טכנולוגיות מורכבות שדרשו דיוק ואחריות רבה”.

שאלה 3: אין לי ניסיון אזרחי בכלל! מה אני אמור לחבר ב-Connect הזה?

תשובה: בדיוק בשביל זה עשית שירות צבאי! רוב המשתחררים הם בדיוק במצב הזה. השירות הצבאי שלך הוא מקור עצום למיומנויות. התמקד ביכולות שפיתחת שם: משמעת, אחריות, עבודה בצוות, קבלת סמכות, עמידה בזמנים, פתרון בעיות, אדפטיביות. כל אלה הם מיומנויות נדרשות בכל עבודה אזרחית כמעט. תרגם את הניסיון הצבאי לערך אזרחי. זה היתרון היחסי שלך כמשתחרר.

שאלה 4: מה אם המראיין שואל שאלה ספציפית על משהו שסיפרתי?

תשובה: מצוין! זה בדיוק מה שרצית שיקרה. זה אומר שתפסת את תשומת הלב שלו והוא רוצה לשמוע עוד על נקודה ספציפית שהדגשת. ענה על השאלה בפירוט רב יותר, אבל עדיין שמור על רלוונטיות לתפקיד האזרחי. זה המקום להרחיב קצת על דוגמה קונקרטית (שוב, בזהירות לגבי מידע רגיש), אבל אל תצלול לפרטים טכניים מדי או צבאיים מדי.

שאלה 5: אפשר להתחיל מאיפה שלמדתי בתיכון או מהתחביבים שלי?

תשובה: פחות מומלץ להתחיל משם אלא אם כן זה ממש רלוונטי לתפקיד. למשל, אם התפקיד הוא בתחום המוזיקה והיית מוזיקאי בתיכון, אז אולי תשקול להזכיר זאת בקצרה. אבל באופן כללי, התחל מהמצב הנוכחי (משתחרר, מחפש כיוון) וחבר אותו אחורה לניסיון הרלוונטי ביותר (הצבאי). תחביבים אפשר להזכיר בהמשך הראיון אם נשאלת על כך או אם זה מתאים להקשר (למשל, אם אתה מתראיין לחנות ספורט ואתה ספורטאי).

שאלה 6: מה אם אני רוצה לדבר על הטיול הגדול שאני מתכנן?

תשובה: התשובה ל”ספר לי על עצמך” היא לא המקום לדבר על הטיול הגדול, אלא אם כן אתה מחפש עבודה ספציפית שמטרתה לממן את הטיול וציינת את זה מראש (למשל, עבודה זמנית לשלושה חודשים). בראיון עבודה רגיל, התשובה הזו צריכה להיות ממוקדת ברצון שלך להשתלב בשוק העבודה ולהתחיל קריירה (גם אם אתה יודע שתעזוב לטיול עוד שנה). אתה יכול להזכיר תוכניות עתידיות לטווח קצר או ארוך יותר שקשורות לפיתוח מקצועי או לימודים, אבל שמור את פרטי הטיול הגדול לשאלות אחרות, או לשלב מתקדם יותר בשיחה (אם בכלל). המטרה היא להראות שאתה רציני לגבי התפקיד *עכשיו*.

טיפים אחרונים לטאץ’ אישי (כי אתה לא עוד בורג במערכת, אתה בורג מבריק!)

אחרי שיש לך את השלד והתרגול, הנה עוד כמה דברים קטנים שיכולים לעשות הבדל ענק:

• חיוך וקשר עין: נשמע בנאלי, אבל זה קריטי. היה נינוח, חייך, צור קשר עין עם המראיין. זה משדר ביטחון ופתיחות.
• התלהבות: הראה שאתה באמת רוצה את התפקיד ומעוניין בחברה. התלהבות מדבקת!
• התאמה לחברה: נסה לשקף בתשובה שלך את האווירה שאתה מזהה בחברה (דרך האתר, הראיון עצמו). אם החברה מאוד פורמלית, היה מעט יותר רשמי. אם היא צעירה וקלילה, אפשר לשלב יותר הומור ודיבור חופשי (אבל לא מדי!).
• כנות: היה כנה. אל תמציא סיפורים או תפקידים שלא היו. מראיינים מנוסים מרגישים את זה. התמקד באמת, ותרגם אותה נכון.
• סיום חזק: סיים את התשובה בנימה חיובית וממוקדת. חזור בקצרה על הרצון שלך בתפקיד ולמה אתה חושב שאתה מתאים.

זכור, השאלה “ספר לי על עצמך” היא לא מלכודת.

זו הזמנה.

הזמנה לספר את הסיפור שלך, אבל בגרסה המעודכנת, הרלוונטית, והאזרחית שלו.

הגרסה שתראה למראיין שאתה יותר מסתם חייל משוחרר.

שאתה מישהו עם פוטנציאל, מיומנויות (גם אם רכשת אותן במדים), ורצון עז להתחיל את הפרק הבא בחיים.

הפרק האזרחי.

אז קדימה.

תרגל.

תדייק.

לך לראיון.

ותראה להם מי אתה באמת.

בהצלחה!