יצאתם מהראיון. סוף סוף אפשר לנשום. השאלות מאחוריכם. ההיסטוריה הצבאית המפוארת (או פחות מפוארת) הוצגה. המראיין אולי חייך, אולי רשם בטירוף, אולי נראה כאילו הוא חושב על מה הוא אוכל בערב. לא משנה מה קרה בפנים. מה שקורה *אחרי* זה מה שבאמת קובע את הדרך.
רגע לפני שאתם נמרחים על הספה וחושבים “יאללה, עכשיו מחכים לטלפון”, בואו נדבר תכלס. השלב שאחרי הראיון הוא לא זמן פאסיבי. זה זמן קריטי. זה הזמן להשאיר רושם אחרון. זה הזמן להבין מה עשיתם. זה הזמן להכין את הקרקע להמשך. בין אם התקבלתם, לא התקבלתם, או סתם נעלמתם לתוך החור השחור של “נחזור אליך”, יש צעדים סופר חשובים שאתם חייבים, אבל ממש חייבים, לעשות. תמשיכו לקרוא ותגלו איך להפוך את התקופה המלחיצה הזו למנוף אמיתי להצלחה.
אז יצאת מהראיון… עכשיו מה? 5 צעדים קריטיים שלא סיפרו לכם
אוקיי, נשימה עמוקה. זה נגמר. לפחות החלק של הפרונט. עכשיו מתחיל החלק המעניין באמת. השלבים שאחרי הראיון הם כמו סיום המרוץ. לא עוצרים מיד אחרי קו הסיום, ממשיכים עוד קצת כדי לא להתמוטט. בטח שלא עוצרים ומחכים שיביאו לכם את המדליה הביתה. יאללה, מתקדמים.
1. מייל תודה: כן, זה עדיין קיים וזה חשוב
אנחנו חיים בעידן של הודעות וואטסאפ ואימוג’יז, אבל בעולם הלינצ’דאין והמיילים, מייל תודה אחרי ראיון עבודה הוא עדיין בגדר חובה. לא, זה לא “רק מנומס”. זה הרבה יותר מזה.
- מזכיר להם שאתם קיימים: המראיין ראה כנראה עוד כמה אנשים היום. מייל קצר מקפיץ את שמכם בחזרה לראש הרשימה.
- הזדמנות לתקן/להוסיף: שכחתם לציין משהו חשוב? רוצים להדגיש נקודה? המייל הזה הוא הבמה. אבל בקצרה ובטוב טעם.
- מראה רצינות והתלהבות: מי ששולח מייל תודה מראה שהוא באמת רוצה את התפקיד, שהוא השקיע מחשבה גם אחרי הראיון.
- פרטים קטנים עושים הבדל גדול: בעולם תחרותי, כל נקודה קטנה לזכותכם יכולה להטות את הכף.
מתי לשלוח? תוך 24 שעות מהראיון. לא מיד כשאתם נכנסים לאוטו, ולא אחרי שלושה ימים. בול בזמן שהם מסכמים את היום או למחרת בבוקר כשהם עוברים על המועמדים.
מה לכתוב? קצר, ענייני, ומותאם אישית. תודה על הזמן, התפקיד מעניין (למה? פרט נקודה ספציפית שדיברתם עליה), אתה חושב שהכישורים שלך מתאימים בול (תן דוגמה קצרה), ומצפה לשמוע מהם. זהו. לא מגילה. לא קופי פייסט. משהו שיגרום להם לחשוב: “אה, כן, המשתחרר/ת הזה היה ממש טוב/ה”.
2. לשבת בשקט? ממש לא! זמן לניתוח עצמי (בקטנה, לא להתחרפן)
מיד אחרי הראיון, או בסמוך לו, כשהזיכרון עדיין טרי, שבו עם עצמכם לכמה דקות. תנתחו את הראיון. מה היה טוב? מה פחות? על אילו שאלות עניתם מצוין ועל אילו גמגמתם? האם הייתם לחוצים מדי? נינוחים מדי? האם הצלחתם להעביר את הנקודות שרציתם?
הניתוח הזה לא נועד לגרום לכם להרגיש רע. הוא נועד ללמידה. כל ראיון הוא הזדמנות לשפר את הביצועים שלכם לראיון הבא. תרשמו את זה איפהשהו. בטלפון, במחברת, על מפיון שהיה בבית קפה ליד. העיקר שזה יישאר אצלכם. זה בנק ידע לראיונות עתידיים.
שאלה ותשובה:
אבל למה לנתח אם לא יודעים אם התקבלתי?
שאלה מעולה וצינית, אהבתי. התשובה פשוטה: כי הלמידה מכל ראיון היא כמו לבנות שריר. כל אינטראקציה מכינה אותך לראיון הבא. גם אם לא תקבל את העבודה הספציפית הזו, הניתוח העצמי ישפר את הסיכויים שלך בפעם הבאה. זו השקעה לטווח ארוך ב”אני” הקרייריסטי שלך.
3. המשחק הפסיכולוגי: כמה זמן לחכות לטלפון המיוחל?
זה החלק המותח. אחרי ששלחתם מייל תודה ועשיתם וידוא הריגה פנימי, מתחיל זמן ההמתנה. וכמו כל המתנה, היא יכולה להיות קשה. במיוחד כשהבטן מתהפכת כל פעם שהטלפון מצלצל ממספר לא מוכר.
אין נוסחת קסם. זה משתנה מחברה לחברה, ממשרה למשרה. לפעמים זה תוך יום-יומיים, לפעמים זה יכול לקחת שבוע, שבועיים, ואפילו יותר. לרוב, בראיון עצמו יגידו לכם טווח זמנים משוער (“נחזור אלייך עד סוף השבוע”, “תוך שבועיים”). תקשיבו לזה טוב טוב! זה נותן לכם אינדיקציה ומונע התקף לב כל רגע.
טיפ פסיכולוגי: אל תתקעו על זה. תשחררו. ברגע שיצאתם מהראיון וששלחתם את המייל, עשיתם את שלכם לשלב הזה. המשיכו הלאה. חפשו עבודות נוספות, תתחילו לתכנן את הטיול הגדול, תתכוננו למבחני כניסה ללימודים. ככל שתהיו פחות “צריכים” את התשובה הזו נואשות, ככה יהיה לכם קל יותר לחכות.
4. פולו-אפ (Follow-up): מתי ואיך להזכיר להם שאתם עדיין פה?
אוקיי, עבר הזמן שהם אמרו שיחזרו, והטלפון שותק. עכשיו מה? לרוב, זה הזמן לשקול פולו-אפ נוסף. לא מייל תודה, משהו קצת יותר… אקטיבי. אבל בעדינות! לא להתקשר כל שעה או לשלוח מייל כל בוקר.
מתי לעשות פולו-אפ? אם עבר הזמן שהם נקבו בו, ועוד כמה ימים “באפר” (נגיד, אמרו שבוע, עבר עשרה ימים). אם לא נקבו בזמן, שבוע וחצי-שבועיים אחרי הראיון זה זמן סביר.
איך לעשות פולו-אפ? המייל הוא הדרך הכי מקובלת. שוב, קצר, ענייני, ומזכיר. “אני עוקב/ת אחרי הסטטוס של המשרה שראיינתם אותי עבורה בתאריך X. אני עדיין מאוד מתעניין/ת בתפקיד וחושב/ת שיש לי המון להציע. אשמח לקבל עדכון כשתהיה התפתחות.” זהו. בלי דרמות. בלי שאלות היסטריות. זה מראה שאתם מנומסים, רציניים, ועם זאת לא נודניקים.
קצת ציניות: לפעמים תגלו שפשוט שכחו לחזור אליכם (כן, זה קורה). לפעמים התהליך התעכב. לפעמים הם פשוט גוסטס (נגיע לזה). פולו-אפ יכול לחלץ אתכם מהחור הזה או לפחות לתת לכם תשובה כלשהי. שווה את המאמץ הקטן.
שאלה ותשובה:
האם להתקשר במקום לשלוח מייל?
לרוב, עדיף מייל. זה מאפשר למראיין להתייחס לפנייתך בזמן שנוח לו ולא לקטוע אותו באמצע משהו. זה גם משאיר תיעוד. להתקשר מתאים יותר אם עבר באמת המון זמן ואין תגובה למייל, או אם בראיון עצמו אמרו לך “תרגיש חופשי להתקשר אם יש לך שאלות”. בהיעדר הנחיה כזו, מייל זו הדרך הבטוחה והמקצועית יותר.
5. מה עושים כשהתשובה מגיעה? (כן, יש כמה אפשרויות, ורק אחת מהן כיפית)
הטלפון המיוחל! או המייל! אחת משלוש אפשרויות עומדת על הפרק:
א. מזל טוב, התקבלתם! 🎉 (האפשרות שכולם מייחלים לה)
וואו! יופי! כל הכבוד! עכשיו מה?
- תגובה ראשונית: התלהבות! שמחה! תודה על הבשורה! אפשר לבקש לחשוב על ההצעה יום-יומיים אם יש לכם עוד אופציות או שאתם פשוט צריכים לעכל. זה לגיטימי לחלוטין.
- הצעת שכר ותנאים: כאן מתחיל משא ומתן (אולי). אל תפחדו לבדוק. עשיתם סקר שוק? אתם יודבים מה השכר המקובל למשרה כזו, לחייל משוחרר, באזור הזה? תהיו מוכנים עם מספר (ריאלי!). אל תתביישו לבקש, אבל תהיו מוכנים גם לשמוע “לא”. לפעמים יש גמישות, לפעמים אין. תמיד אפשר לבדוק גם על תנאים אחרים – שעות עבודה, אפשרויות קידום, הטבות וכו’.
- לסגור פינות: מתי מתחילים? איזה מסמכים צריך? מה עם חוזה? לוודא שכל הפרטים סגורים לפני שאתם אומרים “כן” סופי.
ב. מצטערים, הפעם זה לא הצליח 😔 (האפשרות המבאסת, אבל הזדמנות ללמוד)
זה כואב, בטח. השקעתם זמן, תקווה. זה קורה לכולם. זה חלק מהמשחק. חשוב לא לקחת את זה אישית מדי. יש מיליון סיבות למה מישהו אחר התקבל על פניכם, ולרוב זה לא בגלל שאתם לא טובים. אולי למישהו אחר היה ניסיון קצת יותר רלוונטי. אולי הוא התחיל שבוע קודם. אולי הוא פשוט התאים יותר לצוות הקיים. באמת, הסיבות יכולות להיות פרוזאיות לחלוטין.
- תגובה ראשונית: תודה על העדכון. אפשר להגיד שאתה מאוכזב/ת אבל מבין/ה.
- לבקש פידבק: זה סופר חשוב! זו הזדמנות נדירה ללמוד מה עשיתם פחות טוב או מה היה חסר. שאלו בנימוס: “האם אפשר לקבל קצת פידבק על הראיון כדי שאדע מה לשפר לפעם הבאה?” לא כולם יתנו, אבל מי שכן – זו מתנה. תקשיבו טוב.
- להמשיך הלאה מיד: קחו כמה דקות להתבאס (זה בסדר גמור), ואז חזרו למגרש. יש עוד עבודות בחוץ שמחכות לכישרון שלכם. תשתמשו בפידבק שלכם כדי לשפר את קורות החיים או את הביצועים בראיון הבא.
שאלה ותשובה:
האם באמת כדאי לבקש פידבק אם לא התקבלתי? זה לא מביך?
מביך? אולי קצת. אבל הרבה פחות מלהמשיך לעשות טעויות בלי לדעת מהן. חבר’ה, אתם חיילים משוחררים, אתם לא אמורים להיות מומחים לראיונות. אתם בתחילת הדרך. מי שמבקש פידבק מראה בגרות, רצון ללמוד ולהשתפר. מעסיקים מעריכים את זה. אם לא יתנו לכם פידבק, מקסימום אמרו “לא”. לא קרה כלום. שווה לנסות.
ג. הגוסטינג הגדול 👋 (האפשרות הכי מתסכלת)
שלחתם מייל תודה, עשיתם פולו-אפ, ועבר הזמן שנקבו בו (או שלא נקבו) ושקט. כמו דממה לפני סערה, רק שהסערה לא מגיעה. נעלמתם להם. זה נקרא “גוסטסינג” (מלשון Ghost – רוח רפאים). זה קורה, וזה מגעיל. לצערי, חלק מהמעסיקים לא רואים צורך לחזור עם תשובה שלילית.
מה לעשות? לא הרבה, למרבה הצער. אם עשיתם פולו-אפ אחד והוא נותר ללא מענה, הסיכוי לתשובה נמוך מאוד. אל תשקיעו בזה עוד אנרגיה. חבל על העצבים שלכם. תבינו לבד שזה “לא”, ותמשיכו הלאה. שוב, לא אישי. אולי התהליך התפוצץ מסיבות פנימיות שלהם, אולי יש עומס מטורף. לא משנה הסיבה, ברגע שאין תגובה אחרי פולו-אפ, זה סימן ברור שהגיע הזמן לעבור לאתגר הבא.
החשיבות של למידה וצמיחה מכל ראיון
כל ראיון עבודה, בלי קשר לתוצאה, הוא שיעור חינם. אתם פוגשים אנשים חדשים, שומעים על חברות שונות, מבינים יותר טוב מה השוק מחפש, ובעיקר – משפרים את היכולת שלכם “למכור” את עצמכם. כן, זה מה שזה. שיווק עצמי.
אחרי כל ראיון, בטח אחרי שקיבלתם פידבק (אם כן), תחשבו:
- על אילו שאלות אני צריך להתכונן טוב יותר?
- איך אני יכול להציג את הניסיון הצבאי שלי בצורה רלוונטית יותר לתפקידים אזרחיים?
- האם קורות החיים שלי באמת מדגישים את הדברים הנכונים?
- איך יכולתי להיות יותר אסרטיבי/נינוח/ברור?
תשתמשו בשיעורים האלה. זה הדבר הכי יקר שאתם מקבלים מהתהליך הזה. ידע שישרת אתכם לאורך כל הקריירה שלכם. לא רק בעבודה הראשונה שאחרי הצבא.
שאלה ותשובה:
האם זה אומר שאני צריך ללכת לראיונות גם אם אני לא בטוח שאני רוצה את העבודה?
בטח! זה לא בהכרח המטרה העיקרית, אבל ראיון הוא כמו אימון. ככל שתתאמנו יותר, תשתפרו. ללכת לראיון בתפקיד שנראה “אולי”, יכול להיות דרך מצוינת לשפר את הכישורים שלך לראיון בתפקיד שאתה ממש רוצה. פשוט תהיה הוגן עם עצמך ועם המראיין אם זה ממש לא רלוונטי לך. אבל כהזדמנות לאימון וללמידה על התעשייה – שווה בהחלט.
עכשיו קצת פרקטיקה: איך להתמודד עם כמה ראיונות במקביל?
יכול להיות שפתאום תמצאו את עצמכם עם כמה תהליכי ראיון במקביל. זה מצב מצוין! זה נותן לכם כוח במשא ומתן וגם מקטין את הלחץ מכל תהליך ספציפי.
- ניהול זמן: תהיו מסודרים. תדעו איפה אתם נמצאים בכל תהליך.
- שקיפות (חלקית): אם קיבלתם הצעה אחת, ואתם ממתינים לתשובה ממקום שאתם מעדיפים, אפשר לומר למקום שבו התקבלתם שקיבלתם הצעה נוספת ואתם צריכים עוד יום-יומיים להחליט. זה יכול לפעמים לזרז את התהליך במקום השני או לשפר את התנאים בהצעה שקיבלתם. אבל אל תבלפו! ואל תתנהלו בצורה לא הוגנת.
- בחירה מושכלת: כשיש כמה הצעות, תסתכלו על התמונה המלאה. לא רק שכר. תרבות ארגונית, הזדמנויות ללמידה וקידום, האנשים, האם התפקיד באמת מעניין. זו ההזדמנות שלכם לבחור את הצעד הראשון הנכון ביותר עבורכם.
שאלה ותשובה:
אם התקבלתי לעבודה אחת אבל אני מחכה לתשובה מעבודה שאני רוצה יותר, מה עושים?
קודם כל, מזל טוב על ההצעה! זה מצב מעולה. עכשיו, תתקשר או תשלח מייל למקום שאתה מעדיף. תגיד להם שקיבלת הצעה אחרת (כן, אפשר להגיד את זה בצורה עניינית), ושהיית מאוד שמח/ה לשמוע מהם לפני שתקבל/י החלטה סופית. שזה אומר בעצם “היי, אני אופציה מבוקשת, ואתם חייבים להזדרז אם אתם רוצים אותי”. זה לגיטימי לחלוטין בעולם התעסוקה. זה גם מראה שאתה מחוזר, מה שיכול להיות יתרון.
שאלה ותשובה:
כמה זמן לוקח בדרך כלל למצוא את העבודה הראשונה אחרי הצבא?
אין לזה תשובה אחת. זה תלוי בך, בניסיון שלך (גם הצבאי!), בתפקידים שאתה מחפש, במצב השוק, וקצת במזל. לחלק זה קורה תוך שבועיים, לאחרים זה לוקח חודשים. העיקר זה לא להתייאש, להיות אקטיבי (לחפש, לשלוח קורות חיים, ללכת לראיונות), ללמוד מכל אינטרקציה, ולהיות פתוח לאפשרויות שונות. זו תקופה של חיפוש ולמידה, וזה בסדר גמור שזה לוקח זמן.
סיכום קצר (אבל סופר חשוב!)
יציאה לחיים האזרחיים ובמיוחד חיפוש העבודה הראשונה אחרי הצבא יכולה להיות חוויה מאתגרת. ראיונות הם חלק בלתי נפרד מהתהליך הזה. אבל הראיון הוא לא הסוף, הוא רק עוד שלב.
השלבים שאחרי הראיון – מייל תודה, ניתוח עצמי, המתנה אקטיבית (לא פאסיבית!), פולו-אפ כשצריך, ולמידה מהתוצאה (התקבלת, לא התקבלת, או גוסטס) – הם קריטיים. הם משפיעים על התוצאה של הראיון הספציפי ועל ההתפתחות שלכם כמי שיוצאים לשוק העבודה.
אל תתייאשו מסירובים. תתייחסו אליהם כאל שיעורים. תתלהבו מהצלחות (והתקבלתם זה אחלה הצלחה). תהיו פרואקטיביים. אתם אחרי שירות משמעותי, עם כישורים מדהימים (כן, גם אם אתם חושבים שלא). עכשיו זה הזמן לתרגם אותם לעולם האזרחי.
הדרך הזו יכולה להיות מלאה בראיונות, חלקם מוצלחים יותר, חלקם פחות. העיקר זה להמשיך ללכת בה. כל צעד מקרב אתכם למטרה. אז קדימה, לעבודה!