ברוכים הבאים לעולם האמיתי! עכשיו, כשאתם אחרי צבא, עם המדים על המיתלה וכל העתיד פרוס לפניכם, אתם בטח מדמיינים את משרת החלומות שתמצאו תוך שבוע, אולי אפילו שבוע ויום, או אולי תוך כמה ימים, כאילו זו עוד משימה שתסמנו עליה V ותעברו למשימה הבאה. אבל רגע. בואו נדבר בכנות. מציאת עבודה היא לא תמיד טיול בפארק. בטח לא כשמדובר בתהליכי גיוס שמרגישים לפעמים כמו מסע מפרך יותר מכל קורס קצינים. אל דאגה, אתם לא לבד בסיפור הזה. זה לא אתם, זו פשוט הדרך שבה הדברים עובדים בעולם האזרחי, ובעצם, דווקא בעולם המטורף הזה אתם עומדים לפגוש את עצמכם בשיאכם, בדיוק כמו שפגשתם את עצמכם בצבא. המאמר הזה כאן בשביל לתת לכם את כל הכלים, הטיפים והצ’ופרים שתצטרכו כדי לצלוח את המבוך הבירוקרטי הזה. אנחנו הולכים לצלול עמוק, לפרק כל חלק, ולספק לכם את המפות הסודיות שיעזרו לכם להגיע ליעד במהירות, ביעילות, ועם חיוך. אז קחו נשימה עמוקה, כי המסע מתחיל עכשיו. ובסופו, אתם תרגישו מוכנים לכל אתגר. בואו נתחיל!
תכל’ס, למה זה לוקח כל כך הרבה זמן? 3 סיבות מפתיעות!
אז יצאתם מהצבא, מוכנים לכבוש את העולם. אתם שולחים קורות חיים, מקבלים אישור ש”התקבלו במערכת”, ואז… דממה. שקט מחריש אוזניים. זה לא אתם, וזה לא בגלל שאתם לא מדהימים. זה פשוט איך שהמערכת עובדת. בואו נבין למה זה מרגיש כמו תור ארוך במסעדה שפתוחה רק פעם בשנה.
“קומנדו” של מיילים וסינונים: המאחורי הקלעים של הגיוס המודרני
תארו לכם שאתם מפרסמים משרה. נגיד, ל”מפעיל פלזמה ניידת לחזית”. תוך שעות, אלפי קורות חיים נוחתים אצלכם. נשמע כמו חלום, נכון? ובכן, לחברות זה לפעמים סיוט. מחלקות גיוס מוצפות במועמדים. כדי להתמודד עם זה, הן משתמשות במערכות ממוחשבות שסורקות את קורות החיים לפי מילות מפתח. זה אומר שאם לא כתבתם במדויק מה החברה מחפשת, גם אם אתם הגאונים שמאחורי כל מבצע “מוט קסם” בצה”ל, המערכת עלולה לפסול אתכם אוטומטית. זה אומר שמגייסים בקושי מספיקים לעבור על כל קורות החיים באופן ידני. הם מחפשים התאמה מושלמת, או לפחות כזו שהמערכת סימנה כירוקה. לכן, צריך להיות מדויקים. מאד מדויקים.
מירוץ שליחים בלי כדור: תיאום בין גורמים שונים
חשבתם שרק בצה”ל יש היררכיה ו”שרשרת פיקוד”? חכו שתכירו את עולם הגיוס האזרחי. מועמד אחד צריך לעבור לפחות שניים-שלושה ראיונות. לפעמים זה ראיון טלפוני, אחר כך ראיון פרונטלי עם מנהל, ואז ראיון נוסף עם ראש צוות, ולבסוף, אולי עם הסמנכ”ל. כל שלב כזה דורש תיאום זמנים בין המגייס, המנהל המגייס, וגם אתכם, כמובן. וכידוע, לתאם לו”ז של שני אנשים זה מספיק קשה, קל וחומר כשיש יותר. תוסיפו לזה את העובדה שמנהלים עסוקים, הם בפגישות, הם בטיסות, הם בכלל בחופש, וקיבלתם מתכון לתהליך שיכול להימתח כמו מסטיק ממוחזר. זה יכול להיות מתסכל, אבל זה חלק מהמשחק. ואתם שחקנים חזקים. אתם יודעים לסבול בשקט.
“שניה, בודקים אם יש תקציב”: משחק הכיסאות המוזיקלי
לפעמים, אתם כבר מרגישים שהכול סגור. עברתם את כל הראיונות, הייתם מבריקים, אפילו חלמתם בלילה על פינת הקפה במשרד החדש. ואז… שוב שקט. או הודעה בסגנון “תהליך הגיוס למשרה זו הוקפא” או “הצרכים השתנו”. זה קורה. ממשלת הכיסאות המוזיקליים הארגונית לא תמיד יציבה. לפעמים תקציב משתנה, לפעמים הפרויקט שעבורו יועדה המשרה בוטל, ולפעמים פשוט החליטו פתאום שלא צריכים אתכם כרגע, למרות שהייתם המועמדים המושלמים. זה לא אישי, זו פשוט מציאות עסקית. ואם יש משהו שצבא לימד אתכם, זה להתמודד עם תוכניות משתנות ברגע האחרון. אז תאפפו עוד פעם, ותמשיכו הלאה, כאילו לא קרה כלום. תמשיכו לדחוף קדימה.
7 דרכים לשרוד את “תקופת הצינון” (ולא להשתגע!)
אוקיי, אז הבנתם למה זה לוקח זמן. עכשיו בואו נדבר על איך לא לתת לזמן הזה לבלוע אתכם בשלולית של ייאוש (או סתם שעמום קטלני). יש לכם את זה! אתם הרי רגילים לאתגרים, לא?
אל תשימו את כל הביצים בסל אחד: פיזור סיכונים חכם
זה מפתה, כשאתם אחרי צבא, לשים את כל יהבכם על משרת חלומות אחת. אבל תהליכים מתארכים, וציפייה רק למקום אחד היא מתכון בטוח לתסכול. שלחו קורות חיים לכמה שיותר מקומות שרלוונטיים עבורכם. תחשבו על זה כמו יציאה הביתה – אתם לא מתקשרים רק לחברה אחת, נכון? אתם מגוונים את האפשרויות. ככל שתזרעו יותר זרעים, כך גדל הסיכוי שמשהו יפרח. גם אם תהליכים מתארכים, תמיד יהיו לכם כמה כדורים באוויר. וזה מרגיע. מאד מרגיע.
רשת ביטחון: כוחה של נטוורקינג (שזה לא חפירה למפקדים)
בצבא קראתם לזה “קומבינות” או “פרוטקציה”, אבל בעולם האזרחי זה נקרא נטוורקינג, וזה לגמרי לגיטימי. חברים, משפחה, מכרים מהצבא שכבר השתחררו – כולם יכולים להיות שער לעולם הבא. ספרו לכולם שאתם מחפשים עבודה. השתמשו בלינקדאין, פלטפורמת העסקים העולמית. התחברו לאנשים בתעשייה שמעניינת אתכם, הגיבו לפוסטים שלהם, תשאלו שאלות חכמות. הרבה משרות לא מפורסמות בכלל, אלא עוברות מפה לאוזן. לפעמים, שיחה קצרה עם מישהו ש”מכיר מישהו” שווה יותר מ-100 קורות חיים אנונימיים. זה כמו להשיג מידע מודיעיני ממקורות שטח – יקר מפז.
“הכל כלול”: טיפים לשיפור קורות חיים ולינקדאין
אמרנו כבר שמערכות סורקות קורות חיים, נכון? זה הזמן לייצר את קורות החיים המדויקים ביותר. תתאימו את קורות החיים שלכם לכל משרה ומשרה. כן, זה מעצבן, אבל זה קריטי. תשתמשו במילות מפתח מהתיאור של המשרה. תהפכו את הניסיון הצבאי שלכם ל”שפה אזרחית” – יכולות מנהיגות, ניהול פרויקטים, עמידה בלחצים, פתרון בעיות מורכבות, עבודה בצוות. תחשבו על דברים שאתם יכולים “לכמת” – כמה אנשים ניהלתם? כמה מיליונים חסכתם? כמה מערכות הפעלתם? זה נשמע מגוחך, אבל זה מה שמדבר למגייסים. ודאגו שלפרופיל הלינקדאין שלכם יהיה מלא ומקצועי. הוא כרטיס הביקור הדיגיטלי שלכם, והרבה מגייסים יבדקו אותו. תמונת פרופיל מקצועית? חובה. סיכום קצר וקולע על מי אתם ומה אתם מחפשים? בטח. המלצות מחברים או מפקדים? יופי! זה כמו תיק לוחם – חייב להיות מסודר ומרשים.
שאלה ותשובה:
ש: האם באמת צריך להתאים כל פעם את קורות החיים? זה נשמע כמו המון עבודה!
ת: האמת? כן, לגמרי! תחשבו על זה כעל “אחדות המטרה” – אתם רוצים שיהיה ברור שאתם הכתובת המושלמת למשרה הספציפית הזו. זה משפר דרמטית את הסיכוי שלכם לעבור את שלב הסינון הראשוני. אל תשלחו “וורסיה כללית” – זה כמו לשלוח צ’ק בלי סכום. זה לא יעבוד.
להתאמן על המגרש: סימולציות ראיונות ומרכזי הערכה
אף אחד לא אוהב ראיונות עבודה. זה מלחיץ, זה מביך לפעמים, וזה מרגיש כמו מבחן פתע שאין לכם מושג איך להתכונן אליו. אבל אפשר להתכונן. תרגלו ראיונות עם חברים או בני משפחה. תבקשו שישאלו אתכם שאלות קשות – על חולשות, על כישלונות, על מצבים מאתגרים. תתאמנו על תשובות שמשדרות ביטחון, אופטימיות, ויכולת למידה. אם אתם מוזמנים למרכז הערכה, נסו להבין מה מצופה מכם. יש סרטונים, יש מאמרים. כל הכנה מורידה את מפלס החרדה ומשפרת את הביצועים. זה כמו תרגיל בסיירת – לומדים להילחם “על יבש” לפני שקופצים למים העמוקים. תהיו מוכנים לכל תרחיש.
שאלה ותשובה:
ש: מה אם שואלים אותי על חולשות? זה לא יפגע בי?
ת: ממש לא! חשוב להציג חולשה אמיתית, אבל כזו שאתם עובדים עליה או שהיא לא קריטית לתפקיד. לדוגמה: “אני נוטה להיות פרפקציוניסטית ולפעמים מתקשה לשחרר, אבל אני לומדת לסמוך יותר על הצוות ולבזר סמכויות”. זה מראה מודעות עצמית ויכולת ללמוד ולצמוח. עדיף מ”אין לי חולשות” – זה פשוט לא אמין.
מה עושים בין לבין? בונים מומנטום אישי (וגם שקט נפשי!)
הזמן הזה בין ראיון לראיון, או בין שליחת קורות חיים לתשובה, יכול להיות מתיש. אבל במקום לשבת ולחכות שהטלפון יצלצל, תעשו דברים שיקדמו אתכם וירחיבו את האופקים שלכם. תלמדו שפה חדשה, תתחילו קורס אונליין בתחום שמעניין אתכם (אפילו אם הוא לא קשור ישירות לעבודה), תתנדבו, תטיילו. כל דבר שמראה פרואקטיביות, סקרנות ורצון להמשיך להתפתח. זה גם ייראה טוב בראיונות, אבל חשוב לא פחות – זה ישמור אתכם חדים, עסוקים, וימנע תחושת תקיעות. ככל שתהיו עסוקים, כך תרגישו טוב יותר. וככה הזמן יעבור מהר יותר.
שאלה ותשובה:
ש: כמה זמן זה “לגיטימי” לחכות לתשובה אחרי ראיון?
ת: אין כלל אצבע, אבל שבוע-שבועיים זה סביר. אם עבר יותר מזה ואין קשר, שווה לשלוח מייל קצר ומנומס לבדוק סטטוס, אבל לא לנדנד יותר מדי. תזכרו – אתם לא בצבא, אי אפשר “לסגור פינה” בלחיצת כפתור. וזה בסדר. אתם תמיד יכולים להמשיך הלאה.
כשקשה, זוכרים למה התגייסתם? עבודה עצמית על “המורל”
תהליכי גיוס יכולים להיות רכבת הרים רגשית. אתם מקבלים “לא”, ואתם מרגישים שאתם הכי גרועים בעולם. אתם מקבלים “כן” לראיון, ואתם בטופ של העולם. חשוב לזכור שדחייה היא לא עניין אישי. זה פשוט לא התאים, הפעם. כמו שבצבא היו לכם אינסוף תסכולים ובסוף הצלחתם להתעלות, כך גם עכשיו. תדברו עם חברים, עם משפחה. תעשו ספורט. תראו סרטים מצחיקים. תשמרו על שגרת יום בריאה. המורל הוא המפתח להצלחה. אתם יודעים את זה טוב מאוד. תהיו טובים לעצמכם.
שאלה ותשובה:
ש: האם זה בסדר ללכת לראיונות גם אם אני לא בטוח שזו המשרה שארצה?
ת: בטח שכן! כל ראיון הוא אימון. אתם לומדים על תעשיות שונות, על סוגי חברות, ובעיקר – אתם מתאמנים על עצמכם. זה עוזר לחדד את מה שאתם באמת רוצים ומה שפחות. זה גם מגביר את הביטחון העצמי. תחשבו על זה כעל “ניסוי כלים”.
“הדלת נסגרת, אבל החלון נפתח”: להסתכל קדימה (ולא אחורה)
קיבלתם תשובה שלילית? קחו כמה דקות להתאבל (אם חייבים), ואז תשאלו את עצמכם: מה למדתי מזה? האם יש משהו שיכולתי לעשות אחרת? האם זו פשוט לא הייתה ההתאמה הנכונה? אל תשקעו בדחייה. כל “לא” מקרב אתכם ל”כן” הנכון. זה כמו מסע – לפעמים יש עיקוף, לפעמים כביש חסום, אבל אתם בסוף מגיעים ליעד. היכולת להרים את עצמכם אחרי נפילה היא אחת התכונות החשובות ביותר שתרכשו בחיים, ואתם כבר אלופים בזה. תמיד תזכרו שאתם לוחמים. אל תתייאשו. תמשיכו לנסות. והכי חשוב, תמשיכו לחייך.
שאלות ש”ההמפקדה” שלכם לא תמיד תדע לענות עליהן:
בואו נדבר על כמה מהדברים ה”מוזרים” שקורים בעולם הגיוס האזרחי, ואיך להתייחס אליהם.
ש: האם כדאי לי להתקשר למגייס אם אני לא שומע מהם?
ת: רצוי לשלוח מייל קצר ומנומס. שיחת טלפון יכולה להיתפס כחופר. אם לא קיבלתם תשובה תוך שבועיים מהמייל, אפשר לנסות שיחת טלפון אחת, אבל לא להגזים. לפעמים שקט הוא תשובה, וזה לא נעים, אבל זו המציאות.
ש: האם מותר לי לשלוח קורות חיים לאותה חברה לכמה משרות שונות?
ת: כן, בהחלט! אבל וודאו שאתם מתאימים לפחות באופן בסיסי לכל אחת מהמשרות. אם אתם שולחים משרה למנהל חשבונות ואז למפתח תוכנה, זה עלול לבלבל. אם מדובר במשרות דומות או בתחומים שקשורים זה לזה, אין שום בעיה, ואף רצוי. זה מראה על גמישות ועניין בחברה. אל תפחדו לנסות. אין לכם מה להפסיד.
ש: מה לגבי פערים בקורות החיים (לדוגמה, אחרי הטיול הגדול)?
ת: פערים אחרי השחרור הם לגיטימיים לגמרי! כולם מטיילים. אם הפער גדול במיוחד, או לא קשור לטיול, היו כנים לגביו והסבירו מה עשיתם בזמן הזה (לדוגמה, עבודה זמנית, לימודים, התנדבות, או פשוט “הייתי צריך הפסקה”). הכי חשוב – היו שלמים עם זה. אל תנסו להסתיר. כנות תמיד משתלמת. ומי שלא יבין, כנראה גם לא מבין כלום מהחיים. אז אל תדאגו.
ש: האם אני צריך תמיד לציין ציפיות שכר? ומה אם אין לי מושג?
ת: אם לא ביקשו במפורש, אל תציינו. אם ביקשו, נסו לעשות מחקר שוק קטן (יש קבוצות פייסבוק, אתרים). תמיד עדיף לתת טווח רחב מאשר מספר ספציפי, למשל “בין X ל-Y”. אם אתם ממש לא יודעים, תגידו “גמיש/ה בהתאם למשרה ולתנאים” או “במהלך תהליך המיון”. אתם לומדים. אתם רק מתחילים. זה בסדר לא לדעת הכל. אל תתביישו. זו לא אשמתכם. אתם הרי חדשים בתחום הזה.
ש: האם עלי לחשוף את כל החוויות הצבאיות שלי, כולל סיווגים ביטחוניים ופרטים רגישים?
ת: בשום פנים ואופן לא! תשתפו רק פרטים כלליים שאינם מסווגים ואינם חסויים. תתמקדו בכישורים ובמיומנויות שרכשתם (מנהיגות, ניהול צוות, עבודה בלחץ, יכולת למידה מהירה) ולא בפרטי הפעילות עצמה. אם תתבקשו לפרט יותר מדי, אמרו בנימוס שאינכם מורשים לחשוף מידע מסווג. זה מראה על אחריות, וזה לגמרי בסדר. אתם לא בתחקיר. אתם בראיון עבודה. תזכרו את זה. כל הזמן.
הפינאלה הגדול: מה קורה אחרי שסוף סוף מתקבלים? (רמז: זה לא נגמר!)
אז עברתם את כל השלבים. קיבלתם את ההודעה המיוחלת: “ברוך הבא לצוות!”. אוויר לנשימה, אדרנלין. ניצחתם! אבל אל תחשבו שהמסע נגמר. קבלת התפקיד היא רק תחילתו של פרק מרתק חדש. עכשיו מתחיל תהליך ההסתגלות, הלמידה, ובניית הקריירה. תהיו פתוחים ללמוד, שאלו שאלות, אל תפחדו לטעות. תהליך הגיוס הארוך לימד אתכם סבלנות ודבקות במטרה. קחו את התכונות האלה איתכם למקום העבודה החדש. הראו את מה שהצבא לימד אתכם: משמעת, עבודה קשה, והכי חשוב – אתם מוכנים לכל משימה. בהצלחה! תפסיקו לדאוג. אתם בידיים טובות. אתם לוחמים. אתם תמיד תצליחו.
אז מה למדנו מהמסע המפרך הזה? שהחיים אחרי הצבא, במיוחד בכל מה שקשור למציאת עבודה, הם לא תמיד מסלול מכשולים קצר עם תוצאה מיידית. הם דורשים סבלנות, תושייה, ויכולת להתמודד עם אי-ודאות. בדיוק כמו שפעם הייתם בשיא הלחץ, ועדיין יצאתם מזה, כך תצאו גם מזה, אפילו חזקים יותר. תזכרו שאתם לא לבד. כל החבר’ה שלכם עוברים את זה. וכולם בסוף מוצאים את המקום שלהם. תהליכי הגיוס המתישים הם מבחן, לא רק של הכישורים שלכם, אלא גם של האופי שלכם. אתם מועמדים חזקים, בעלי ניסיון חיים יוצא דופן, עם יכולות שרוב האוכלוסייה יכולה רק לחלום עליהן. תשתמשו בהן. תאמינו בעצמכם. תמשיכו לדחוף קדימה, צעד אחר צעד, עד שתגיעו ליעד. ועד אז? תיהנו מהדרך, תלמדו דברים חדשים, ותמשיכו להיות האנשים המדהימים שאתם. עכשיו לכו לכבוש את העולם. הוא מחכה לכם!
